בימות הקיץ החמים, רצינו להעשיר ופנינו צפונה לקיסריה. התארחנו יחד עם החבר היקר, כמפגש משפחות, בבית נופש של קרוב משפחה, בקיסריה, קרוב מאוד לשפת הים הגדול, המכונה הים התיכון. בערב הראשון בו התקבצנו יחד, אנשים נשים וטף, ערכנו שחיה נפרדת, לא מעורבת, בבריכה הפרטית המטופחת, שנבנתה באמנות סביבתית מרשימה, בתוך מתחם בית הנופש. נופה של קיסריה, על מגרשי הגולף שבה, נשקף מן הבריכה, ויכולנו לברך ברכת המציב גבול אלמנה, על הפלא הגדול, של קיבוץ הגלויות והנידחים מכל קצווי הארץ הקדושה, אשר מקימים ומתגוררים בבתי מידות, בסביבה ירוקה ועשירה בגירויים מכל הבא ליד ולעין. התמלאתי שמחה למחשבה שממש זה לא מכבר יצאנו מארצות נכר, בהן יהודים נרדפו, נאנסו על דת ועל הדתה, נרצחו ונשרפו, והנה עתה מוקמת לה מדינה יהודית לתפארה, ובה קמים לתחייה האלפיונים העליונים, בורגנים ואמידים, כמו גם בינוניים וכמונו אנשים פשוטים.
יצאנו יחדיו, חברי האהוב ומקצת מבני המשפחה, לחזות בנועם המול של זיכרון, ולבקר בהיכלו. גילינו שהשפה מדוברת במול זיכרון היא ערבית. צעירי המגזר הערבי, כמו גם סלתה ושמנה של החברה הערבית, מתמוגגים מהנאות
העולם הזה, במאות ואלפים, ואין פוצה פה ומצפצף בעברית צחה, מלבד בנות ישראל הצעירות, אשר משרתות את הלקוחות אחמד ומוחמד, בסניף הבורגר המקומי, כמו גם במרכז הבילוי והמסחר הלזה, על כל שירותיו, כולל הקולנוע המקומי, בו הוצג באותה עת, הסרט 'כוכב הקופים'. שבנו לבית הנופש בקיסריה וחצי תאוותנו בידנו, עם ברכה מיוחדת בפינו, הלכה, אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר: ברוך חכם הרזים. אלא שנזכרתי כי זו הלכה שהנוסח המתוקן שלה, הוא נוסח התלמוד הבבלי המזכיר ברכה זו בשינוי משמעותי, במקום "אוכלוסין של בני אדם" מברכים על "אוכלוסי ישראל". אז החלטנו להמתין עם ברכה זו, להזדמנות מתאימה יותר.
לעת ערב נוסף, יצאנו לקיסריה העתיקה, אל הנמל העתיק, ואכן נוכחנו כי המקום מוקדש כולו לתרבות רומא. מצאנו פסל גבר בלבוש אדם הראשון לפני החטא, מתנוסס במלוא גברותו, מה שאינו מטריד נפש חיה מלבדנו. חיפשנו מעט תרבות יהודית, לפחות קולינרית, ומצאנו בעמל רב, מסעדה כשרה אחת ויחידה, שניתן לקשט את שעריה, בזוג גרזנים משולבים זה בזה, לנוכח המחירים המופקעים בה, מה שלא נראה כי מפריע לעשרות המחזרים על פתחה, אומנם שקלנו להיכנע לגרזנים, אך שפיותנו גברה על קיבתנו, ואצנו רצנו לנו, לאור עקיבא, שם מצאנו שפע מסעדות ופיצריות כשרות למהדרין מן המהדרין. מה טוב חלקנו ומה נאה גורלנו, ואשרינו שסעדנו ליבנו וברכנו ברכת המזון, בשם ומלכות, בנחת וקורת רוח.
בבוקר המחרת, התייצבתי בגעגוע רב, לרענון צלילה במועדון צלילה קיסריה, שאינו מסומן ואינו נושא שלטי זיהוי, בנמל דלעיל, והגעתי אליו בעזרת פנטומימה ואמנות הניחוש. התקבלתי בזרועות פתוחות, לקבוצת צוללים צמאי רענון, עם מדריך ערבי מהיר הדרכה ומהיר לשון. עברנו על ציוד הצלילה, על הוראות בטיחות, על תרגולות חרום, והרכבנו את הציוד יחד כשצירפו אותי לזוג יונים, לצלילה קבוצתית מודרכת בים התיכון. בירכתי את ברכת הים הגדול, המיוחדת למפגש עם הים התיכון. בירכתי וצללתי עם מיכל וציוד צלילה מלא אל תוככי ים סוער ורצוף זרמים חזקים.
הכשרתי העיקרית בצלילה, היא כצולל ימי, ולא כצולל אילת. כלומר, הורגלתי במים סוערים וזרמים חזקים. הראות בים סוער, היא מאוד מוגבלת. ובכל זאת, ראיתי היטב, כיצד חברי הקבוצה, ואני בתוכם, חייבים לשלב ידיים מתחת למים, על קרקעית הים החולית, בכדי למנוע התפזרותנו לכל עבר, עקב הזרמים החזקים. נבחרתי לתרגולי חרום, כראשון בין שווים, כחלוץ לפני המחנה, כנחשון בן עמינדב שקפץ לים ראשון. רוקנתי מים ממשקפת הצלילה שלי, הורדתי אותה תוך פיתולה סביב שורש כף ידי והשבתה למקומה תוך ריקון מים מתוכה, תרגלתי סיוע במתן חמצן לצולל חבר, וסיוע הדדי במתן חמצן. כל זאת תוך שכולנו מפמפמים, כלומר בזמן העמקה ב
צלילה, השתמשנו בשיטת
הפמפוםבכדי לאזן לחצים בין האוזן התיכונה ללחץ הסביבתי. כשהטכניקה מבוצעת כראוי- לחיצה על הנחיריים תוך כדי נשיפה החוצה, אזיי הכל בא על מקומו לשלום. חמש אצבעות - עמדנו במשימה במלואה בכבוד רב.
ברגעים מסוימים מתחת למים, צפתי במים כשאני מאוזן בעומק, וחשתי רוגע ושלווה ושקט פנימי וחיצוני, עצמתי עיניים והתמסרתי למצב של מדיטציה תת-ימית. דגיגים חביבים, מועטים למדיי, שחו להם קרוב לקרקע החולית, והמדריך מצא גם מוצץ טבוע, והשתעשע איתו וגם איתנו. אפשר היה לחוש כי יש למדריך חיבה מיוחדת לצולל זה או אחר, מה שלא מנע מאיתנו חיבה יתרה זה לזה, עקב תנאי ראות לקויה, ים סוער וזרמים חזקים. גדולה צרת רבים שמקרבת את הלבבות.
סיימנו את הצלילה בטילוף חינני על פני המים, שבים אל נמל מבטחים, כשאנו מתרגלים לקראת סיום, השתחררות ממשקולות והשבתן למקומן. חבר יקר לצלילה, הסיר מעליי את הסנפירים, ובכך סייע לי לטפס בקלילות יחסית, על המדרגות העולות מן הים למזח. מסרתי את ציוד הצלילה בקבלה, ונשמתי לרווחה ובהקלה את אוויר החוף, הניתן לנו בנדיבות וברוחב לב על-ידי ריבונו של עולם. כך גם יכולתי להרהר על ברכת הגומל, שיצאתי בריא ושלם, ואפילו שמח וטוב לב, מים סוער וחורש מזימות תת-מימיות. קל כנוצה, ללא ציוד הצלילה הכבד, אצתי רצתי לקבל חותמת מועדון הצלילה לרענון החביב, ומשם לשבת קודש בקיסריה, בקרב משפחה מורחבת, באדיבות בית חב"ד קסום, בלב השכונה הקיסרית.
אלה הן חוויות צפוניות, זיכרון יעקוביות, קיסריות, יבשתיות, מימיות ותת ימיות, אשר אור וחושך משמשים בהן בערבוביא, במציאות בה שפת הסימנים מתערבבת בשפה ערבית, עברית, אנגלית, וכולן עולות בתפילתי לבורא עולם, שיעשה כאן סדר. שיהיה ברור הכיוון. שקבוצה של יהודים מתחת למים, שחייבת לשלב ידיים בים סוער ובזרמים חזקים, תדע לעשות זאת בכל המצבים. מעל ומתחת לפני הים. שאפשר כאן לחיות ביחד, אבל בזהירות מרובה. שאפשר להתפלל בשבת, עם כל הזרמים, אבל להודות מכל הלב, שהזרם שלי לא מטשטש את זהותי היהודית, ולא סוחף אותי לטביעה בים של אי-ודאות, בים של בלבול זהות, כשחמצן במיכל אוזל, והאוויר ספוג אווירה לא כשרה, מרובת גירויים, עד כדי אבדן דעת וחושים. אנחנו מאוד קרובים לאלוהים. מאוד קרובים לגאולת עולמים. ממעמקים קראתיך השם.
