ידיעה קטנה ושולית שלא תפשה כותרות הבהירה את מה שהכול כבר יודעים, אלא שהפעם הזו נחשפה הערווה לעין כל כבמעין הודאת בעל דין. המדובר ב"בבקשות הבהרה" אותן בקשו שני הגופים הנ"ל (התאגיד החדש ו
גלי צה"ל), שניהם עושים שימוש במשאב ציבורי, שניהם משדרים על-פי זיכיון, שניהם ממומנים מכספי ציבור.
על מה יצא הקצף? ובכן, שרת התרבות המהווה כידוע "סדין אדום" לכל הנאורים בעיני עצמם במקומותינו, מקריינת תשדיר פרסומת לרדיו אותו התבקשו לפרסם ערוצי הרדיו הנ"ל.
והנה שומו שמים, בתשדיר נאמרו המילים ה"אסורות" לגבי הנחלות אותן שחררנו במלחמה ששת הימים. בין היתר נאמרו שם בתשדיר המילים "חזרנו אל מערת המכפלה ואל בית אל", "שבנו לגמלא ויריחו", ו"שבנו הביתה". כל אלה, כך מתברר, אינם מתאימים כל כך לאג'נדה המאפיינת ערוצי השידור הללו ומכאן בקשתם לקבלת "הבהרות".
אגב, בידיעה העיתונאית אותה פרסם ערוץ 20 נאמר שהערוצים הנ"ל סירבו לשדר את התשדירים. אינני יודע היכן הדברים עומדים ברגע זה אבל התמונה כולה בהירה, אולי נאמר האפלה בהירה, בהירה וברורה מאד.
ומדוע בעצם הפליאה? יום לאחר שהמפלגה "הציונית" של גבאי,
זוהיר בהלול והרצוג הודיעה שלא תשתתף בטקס החגיגי לציון יובל לשחרור גוש-עציון ושאר הישו"ב (יהודה שומרון ובנימין), ולאחר שהחרתה החזיקה אחריה מפלגתו של הריקא
יאיר לפיד, אולי נאמר שהתקשורת פשוט מיישרת קו?
ובאם נצרף את הוראת נשיאת ה"עליון" (המנותק יותר מאי פעם מה"תחתון" הוא העם היושב בציון) לפיה לא יהיה ייצוג ל"בית המשפט" הזה בטקס, למה ומדוע נלין על שני הערוצים האומללים (החיים כאילו אינם כאן ובוודאי שאינם משקפים את מה שאמורה להיות רוח צה"ל...).
ואם נוסיף על האמור את אשר שמענו לחרדתנו לפני זמן לא רב, לפיה פרסם צה"ל הנחייה בכתובים למפקדיו לבל יאמרו "ירושלים המשוחררת" אלא המאוחדת, בנימוק ש"משוחררת" הוא בעל גוון פוליטי בנושא השנוי במחלוקת...
כי אז מתקבלת תמונה ברורה ובהירה כאמור. אל המושג "חונטת מדינת כל אזרחיה כבר התוודעו מעט הקוראים שבזבזו מזמנם בקריאת דברי מעת לעת. והרי לכם התייצבות אחידה, כאילו על-פי מצפן פנימי או צו ה"שבט": השמאל, חלקים בפיקוד הצבאי, הרשות השופטת וכן, גם "כלבי השמירה"... כולם כאחד נעמדים על הרגלים האחוריות ומתנגדים למתן לגיטימציה למה שרוב העם (ככל הנראה רוב מוחלט של היהודים) מכירים בו ושמחים בו.
המדהים בכל הסיפור הוא שמדובר במיעוט ההולך וכלה, המאבד בעקביות את מעט התמיכה שנותרה לו בציבור. את גל"צ ואת התאגיד איש "אינו רואה ממטר" כדברי הנוער, הם המאיסו עצמם על הציבור. עזבו את הרייטינג ואת הנתונים המתפרסמים, אנשים מקשיבים ומתרגזים, שומעים ומתוסכלים, מאזינים וחשים דחייה.
בית המשפט ה"עליון" מעולם לא היה כה בלתי אהוד בציבור. נטיותיו הפוליטיות המובהקות, הליברליות המזויפת, הצביעות, משוא הפנים וגישתו ה"מאוזנת" היו לצנינים בעיני הציבור, גם בעיני נבחרי הציבור - חברי הכנסת, אותם ואת החלטותיהם עושה המוסד הזה פלסתר וחוכא ואטלולא.
כמו רבים בישראל, עבדכם דווקא מרוצה מרצף האירועים כמתואר. הדבר מעיד גם על ייאוש גובר של חברי החונטה הזו וגם על חציית קווים אותם היא דורסת ברגל גסה בזה אחר זה. ככל שירבו, ככל שיתפרעו, ככל שיעשו שרירים וככל אשר יזעקו בקול גדול-כך יחישו את סופם, קרי- החלפתם באנשים ראויים יותר, האוהבים את עמם, תורתם וארצם.