מדינת-ישראל נקלעה ל"משבר". כבר שנים לא ראינו עודפי גביית מיסים בהיקף המוערך על-האוצר לסוף שנת 2017 - בכ: 19 מיליארד שקלים ויותר. מאז פורסמו לראשונה הערכות אלה, הופיעו בתקשורת הצעות לפרויקטי הוצאה-השקעה לאומיים, בהיקף כפול לפחות. עד שנראה בעין את העודפים בסוף השנה, קיים סיכוי שהצעות "הניצול" או "הבזבוז" ישלשו את עצמן. ברור למדי שכל מציע קרוב אצל עצמו או קרוביו ומוכן לקבל מענק לאומי חד-פעמי מעם ישראל, שיחזור ויבסס אותו כלכלית עד למשבר הבא; מובן שהוא אינו זקוק לסיוע ציבורי בכדי לחולל משבר; זאת יצליח להביא על עצמו ללא סיוע.
מעניין מאוד לעקוב אחר תגובות הציבור מדי פעם כשהתקשורת מספרת על עודפי כספים "מזדמנים" לֽרשות המדינה, בין אם אלה באים מיתרות גביית מיסים, מהצלחה חד-פעמית במבצעי גביה שצריכים היו להיעשות מזמן, מ-EXIT מוצלח של חברות STARTUP, או מגילוי של אוצר-טבע מבטיח. הציבור שאיננו מתעניין במיוחד באופן בו מוציאה הממשלה מתקציב המדינה, מדי שנה, סכום של כ-350 מיליארד ש"ח ויותר, נרעש ונפעם כאשר הוא מקבל באופן קולקטיבי "מענק חד-פעמי" של כ-5% מסכום אדיר זה.
ההצעות נעות למן הקטנת החוב החיצוני, דרך פתרון בעיות מערכת הבריאות, תיקון מענקי הנצרכים והנזקקים למיניהם: נכים, מובטלים, מוגבלים, קשישים, חולים, ומשפחות מרובות נפשות ללא אמצעי קיום, ועד ל: פיתוח אזורי הספר, האצת פרויקטי תשתית, לוחמת חרום בזיהום האוויר, חינוך, שידרוג רשויות מקומיות הסובלות מגרעון כרוני ועוד - כולם מוגדרים כעדיפות לאומית וכנושא ש"אין ראוי ממנו..." לטיפול שיקומי רציני על-ידי המדינה.
אנדרלמוסיה חוזרת זו מעידה על מידת הבלבול הקיימת בציבור באשר לסדר העדיפות הלאומי כפי שהממשלה והכנסת רואים אותו ועל השונות הגדולה בין סקטורים כאלה ואחרים בדבר השיקולים שיש לשקול כאשר באים להקצות קופה מזדמנת למטרות לאומיות. מצב זה איננו רצוי בעיני. הוא מצביע על כשל ממלכתי בהסברת-פנים המכוונת לגייס תמיכה ציבורית לפתרון בעיות משקיות מרכזיות. הוא מצביע לא פחות על הבנה שטחית מאוד של הציבור בשיקולים של מקרו-כלכלה לאומית. שתי הקטגוריות מייצגות חסרונות בולטים במערכת החינוך, בתחום הנגשת הציבור לסוגיות בהן הוא מתבקש להכריע הכרעות מרכזיות.
אחת ההצעות שקראתי לאחרונה מדברת על שיקום ענף החקלאות. אין ספק שענף זה היה במשך שנים, בדור הראשון לתקומה במיוחד, ענף חשוב מבחינה אסטרטגית למֵדינה שהייתה נצורה, או עשויה להיקלע למצור בהפתעה. ענף החקלאות היה חשוב בכל הנוגע להפגנת נוכחות ושליטה בשטחי ארץ-ישראל הריבוניים שלנו שהיו מאוימים ע"י אויבים, מסתננים ופולשים מסוגים שונים. הענף התפתח יפה מאוד בסיוע יוזמות טכנולוגיות, שיווקיות ומשקיות אינטנסיביות והיה עתיר הישגים מקצועיים וכלכליים מגוונים. סביב תחום החקלאות התפתחה צורת חיים חברתית יוצאת דופן - הקיבוץ ועוד.
דומה שמזה שני עשורים ויותר נמצא הענף בנסיגה או דריכה במקום. מתקשה להתפתח ולשגשג, מתקשה אפילו להתקיים כלכלית ונדרש לסיוע ממלכתי, בין אם בדרך החקיקה או התקנות ובין אם ע"י שינויי הגדרה של אופיו, מהותו ומטרותיו. היקף ההגנות המנהליות שהמדינה חייבת להפעיל בכדי לשמר את החקלאות, גדֶל, מסרבל משקית את ענף המזון ומייקר את המוצרים לציבור, גם כאשר מנטרלים מהחשבון הבסיסי את פערי התיווך השיווקיים במרכזי ההפצה והמכירה.
שינויים נכרים ומגוונים אלה, הופכים את ההמלצה להמשיך ולהשקיע כסף ציבורי מזדמן או אחר בהנשמה מלאכותית לענף משקי שמתקשה לשרוד, ללא משכנעת.
1 נראה שהגיעה השעה שהממשלה תקים וועדת בדיקה מקצועית, בין-משרדית, בכירה, שתבחן את הנושא מנקודת ראות לאומית כוללת. הבחינה חייבת להיות אוביקטיבית, א-פוליטית ורב-תחומית. המלצות הוועדה יידונו בממשלה ובכנסת ובסופו של התהליך תתקבל החלטה לגבי עתידו הכולל של הענף.
אם יימצא שענף זה חשוב למדינת ישראל, שהוא מקיים ערכים או משימות שאין להן תחליף ואין יסוד לוותר עליהן, יהיה על המדינה לעצב מדיניות, שתאפשר קיום הענף בגבולות ובמגבלות הרצויים. זאת מבלי להעמיס את הנטל על קבוצות אזרחים מקריות או יוצאות דופן; אם מדובר בפרויקט לאומי יש להטיל את העול על כלל הציבור. ייתכן שקיום הענף, אם יימצא נחוץ, ידרוש גם שינויים חוקיים וארגוניים מקיפים.
צפוי שמהלכים כאלה ימשכו מספר שנים. התוכנית חייבת למנוע החלטות חפוזות, חלקיות ושטחיות. גם אם יוחלט שאין המדינה רואה עוד צורך בקיום ענף חקלאות מחוץ למסגרת המשקית-כלכלית גרידא, יש "לקפלו" בשכל ובדרך-ארץ, להימנע מנזקים מיותרים למשק ומפגיעה באזרחים בכלל ובאלה שהקימו, הפעילו ותחזקו ענף זה עד כה בפרט.
מה שאיננו זקוקים לו הוא חסד ורחמים לענף משקי שאין לו משפט קיום. מה שאיננו זקוקים לו הוא גרירת רגליים וביזוי העבר המפואר של החקלאות וההתיישבות שקיימה אותה כנדבך חשוב על דרך התקומה. ההתיישבות ככזו, על צורותיה השונות ובתנאי שהן יכולות לקיים עצמן משקית, נותרה ערך לאומי מרכזי שיש לשמרו ולטפחו. היא איננה חלטורה.