פעמים רבות נוטים ההורים לערב את הילדים בהליכי גירושין, ברמה כזו או אחרת בסכסוך ביניהם. אין חולק שמדובר בפעולה מזיקה מאוד לילדים.
ישנן חטיפות ברורות וגלויות לעין של הורים שמעוניינים לנתק בכל מחיר את הילד מההורה השני בכל מחיר. כך היה בפרשה שהתגלגלה
לבית המשפט העליון לאחרונה. האם טסה לחופשה עם הילדה לטורקיה בשנת 2004. הילדה והאם לא חזרו לישראל, ועל כן האב הגיש תביעה בטורקיה לפי אמנת האג להחזרת הילדה. האב זכה בכל התביעות והערעורים וניתנו צווים להחזרת הילדה לישראל.
אף על-פי כן, האם סירבה להשיב את הילדה. בחודש מארס 2008 אותרה הילדה כשהיא מחופשת למוסלמית ונחבאת בשכונת פועלים תחת שם בדוי. הילדה הוחזרה לישראל בסוף אותו חודש ומאז מתגוררת עם האב. לאחר החזרת הילדה לישראל, תבע האב את האם בבית המשפט למשפחה וזכה במיליון שקל פיצויים - מתוכם 650,000 שקל פיצוי בגין נזק לא ממוני. ערעוריה של האם לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו.
מן המיקרו אל המאקרו: בזמן החטיפה הפיזית, ההורה החוטף משתמש בתכסיסים ותמרונים מול הילד, גם מבחינה נפשית, על-מנת לשמור את הילד אצלו ולמנוע ממנו ליצור קשר עם ההורה השני. הפעולות הללו עלולות לגרום לניכור הורי, שבסופו של דבר עלול לגרום לניתוק הקשר של הילד עם ההורה השני.
התכסיסים והתמרונים קורים גם כאשר אין חטיפה פיזית. במקרים אלה סביר להניח שיהיה ריחוק וניכור של הילד כלפי ההורה השני, גם כאשר אין מרחק פיזי בין ההורה לילד, וזאת בשל פעולותיו של ההורה המנכר.
ניכור הורי הוא תופעה בה ילד מתנכר לאחד מהוריו, ללא כל צידוק. במקומות רבים ברחבי העולם, ניכור הורי מוגדר כתסמונת נפשית שנגרמה בשל פעילותו של ההורה המנכר ואף כהתנהגות פלילית. הסיבה לכך היא ברורה: ניכור הורי עלול לגרום לנזקים רבים לילדים, לרבות נשירה מלימודים, שימוש בחומרים מסוכנים ואף ניסיונות התאבדות.
למרבה הצער, למרות שמדובר בתופעה נפוצה, ממעטים לדבר עליה בתקשורת בישראל. עם זאת בעולם, עם הזמן, יש יותר ויותר הכרה בתופעה שכונתה על-ידי ד"ר ראקש קאפור "מגיפה שקטה". לדברי החוקרת מרגיט גאפל, הדינימקה הפסיכולוגית שקשורה בניכור הורי היא מעין חטיפה רגשית שבה הילד המנכר "נחטף" רגשית על-ידי ההורה המנוכר, וזאת לרוב כדי שההורה המנכר יוכל למקסם את הישגיו בסכסוך המשפטי.
ההבדל העיקרי בין החטיפות הוא היכולת לגלות את העובדה שבוצעה חטיפה. זו הפיזית נגלית לעין; זו הרגשית נסתרה ממנה. עם זאת, גם במקרים בהם הוכרה חטיפה רגשית (ניכור הורי), בתי המשפט לענייני משפחה בדרך כלל פוסקים פיצויים נמוכים. כיוון שבדרך כלל מתייחסים לפיצוי לפי כל מפגש שלא התקיים.
זוהי שיטה שגויה. נניח שיש מקרה של ניכור הורי מוכח שבו יש עשרות הפרות של זמני שהות על פני שנתיים. הקנסות יכולים להגיע בערך ל-50,000 שקל, דהיינו 25,000 שקל לשנה. לעומת זאת, באותו פסק דין של בית המשפט העליון נפסקו 162,500 שקל לכל שנה של חטיפה פיזית.
אין כל הצדקה להפרש כה משמעותי בין חטיפה פיזית לבין חטיפה רגשית, ועל כן בתי המשפט למשפחה צריכים להגדיל משמעותית את הפיצויים על פעולות שגרמו לניכור הורי.