בשנים האחרונות נלחמת ישראל בכוחות עויינים התוקפים אותה במספר חזיתות. הלחימה הראשונה "המקובלת", היא בחזית הסְפָר, כאילו חזרנו ל-1948, שנת מלחמת השחרור. אליה מצטרפים "ספיחים", דוגמת הבערת היערות בנובמבר 2016, בתוככי ישראל. אלפי דונמים ובהם פרי עמל של דורות, הלוז שבעשייה הציונית, עלו בעשן השמיימה.
אזור הגבול לשעבר הפך למשיסה. חקלאים יהודיים שמשקיהם/מושביהם, מצויים לאורך הקו הירוק ז"ל, ממערבו וממזרחו כאחד (ובלבד שהם סמוכים לישובים ערביים), חווים, כבר שנים ארוכות, מעשי ביזה, מהם אלימים מאד, הפוגעים באופן חמור במשקיהם. לעיתים מסתיים מעשה ביזה כזה בפציעה ואף ברצח.
בשנת 2017 נפל חידוש גדול במסורת הרס זו. ישראל ידעה לראשונה פשיטה המונית, מאורגנת ומדוקדקת על מושב סְפָר - מושב שקף. הערבים כאילו ארגנו שוב "פַזְעָה"
1, כפי שנהגו לעשות בימים הטובים ההם.
בשעות אחה"צ, שבת, ב-17.10.21, נפרצה הגדר המזרחית של המושב שבחבל לכיש. כ-70 איש (!) ערבים/פלשתינים, חלקם מצוידים בנשק קר, על כל 'צרה' שלא תבוא. פשטו על שקף לאור היום, ממוטטים בדרכם ו/או חותכים את הגדרות, ומוציאים מאזור המטעים כ-30 טון (!), תוצרת חקלאית, תוך שהם רומסים חממות, מטעים ושטחים זרועים. המקום נראה, לאחר הפשיטה, כלאחר מלחמה. כל אזעקה מראש, של האחראיים ברשות על התיאום הביטחוני המהולל, לא הגיעה אל גורמי הביטחון שלנו. האם ניתן להניח, כי אותם גורמים פלשתינים, לא ידעו על התארגנות בהיקף האמור?
גם על הישובים שמעבר לקו הירוק נפלה אותה אש זרה. הפעם זו של הסכינים או הבקתבי"ם. אנו "מתבשרים" כמעט מדי יום על מעשי הרג של נשים בהריון, גברים, קשישים, ילדים... ברוב המקרים, בהם ביצעו רוצחים נאלחים את פשעם במשפחה יהודיה, הם לא היו צריכים לטרוח במיוחד. השמירה ההקפית לא פעלה. הדלתות לא נעולות. בכבישים לישובים הללו אין תאורה.
כך קרה למשפחת גביש, למשפחת פוגל, למשפחת שבו, כך קרה בכרמי צור (בעל ואשתו ההרה), בנגוהות (שם לא חסו על תינוקת בת שבעה חדשים)... אין ספור מקרים שקורבנותיהם היו אנשים תמימים, ישרי דרך, שהתכנסו, אם לשולחן השבת ואם לאירוע משפחתי אחר.
כבר נכתב רבות על מעללי הביזה שמקיימים פורעי חוק, בדואים, במחנות הצבא בדרום. לא נחזור על פרטי הדברים. רק נומר כי חוסר האונים של הצבא, מידת "התושיה" העלובה שמפגינים מפקדיו, מבלי לתת לכך כל הסבר, מדאיגים מאוד את חיילי מילואים הנקלעים לבסיסים אלה בתוקף תפקידם. ההפקרות חוגגת מול עיניהם.
אלא שאם סברנו כי כל האמור לעיל ממחיש את עובדת היותנו בלחימה מול בני דודנו בלבד, באו אירועי ההתיישבות של מהגרי העבודה בדרום תל אביב להוסיף גם את "ארגוני זכויות האדם האפריקני" על כף המאזניים, שעוד מעט קט, ותיטה לצידם של כל אויבינו... כדי להזין באש חיה ובכסף רב, גם את החזית הזו, בנוסף למימון השופע, המסופק לרשות הפלשתינית ולארגוניה השונים, לממן את פעילות הביזה בגבולות.
במסמך של ארגון 'אם תרצו', שפורסם ב'
ישראל היום', השקיעו, בין השנים 2012-2017, ממשלות אירופה סכום כולל של 46,309,024 שקל, בעמותות המסיעות למסתננים, על-פי החלוקה הבאה: מוסדות
האיחוד האירופי השקיעו 16,874,460 שקלים, האו"ם על מוסדותיו השונים נתן 10,171,116 שקלים. גרמניה העניקה 6,663,828 שקלים ואחריהם עוד שורה של מדינות שהשקיעו מילוני שקלים נוספים.
הקרן החדשה לישראל מעורבת אף היא בסיוע, ומאז 2008 מימנה את ארגוני המסתננים בסכום כולל של 12,485,032 דולר.
בנייר העמדה של "אם תרצו" נכתב כי "נראה שלמדינות המממנות", ולארגוני הזכויות הרבים מנשוא, "שלוש מטרות חבויות מן העין: הראשונה חתירה לאזרוח אלפי מסתננים, השנייה שינוי דמוגרפי של הרוב היהודי, ובכך שינוי אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה, ושלישית החתירה למיתוג ישראל כמדינה גזענית"....
הנה כי כן ישראל מצויה תחת מתקפה. פנימית וחיצונית. ממשלות ישראל לדורותיהן עושות מאמצים גדולים למנוע את ההכרה המכאיבה בעובדה זו. באופן מוזר עושה עמן התקשורת, האמונה כידוע על זכות הציבור לדעת, יד אחת. קיימת מדיניות השתקה קיצונית, שכאמור נתמכת מאוד על-ידי התקשורת. כך נמנע מכם הקוראים, לקבל את תוצאות החקירה (והעמדה לדין), בדבר הפריצה לשקף, לקרוא את מסקנות התצ"א בעניין ההצתות הגדולות ב-2016 (יש כאלה!), לקבל דיווחים אמינים על המתרחש בנגב ופריצות ומעשי רצח באיזורי הקו הירוק לשעבר, בהן ממלאים בני דודנו תפקיד ראשי. ועוד.
ומה המסקנה?
במלחמה כמו במלחמה. מוטלה חובה על הממשלה לגרום לכך שיוקם מטה משותף למשטרה, לצבא ולגורמים נוספים, המצויים בשטח, דוגמת משמר הגבול, רכזי הביטחון ביישובים ועוד כוחות, כדי שהתרעות על אירועיפ פחעיי"ם ואחרים, יגיעו אליו ישירות, ולא ינדדו מחמלי"ם שונים של כוחות שונים הפזורים בשטח. יש לעבות את כוחות השיטור למיניהם ולסוגיהם ולא לאפשר מצב שתלונות של חקלאים נודדות ימים רבים בין תחנות משטרה שונות, והטיפול מגיע אליהם, אם וכאשר הוא מגיע, לאחר ימים ושבועות. כיתות מתנדבים, דוגמת השומר החדש, ראויות לעידוד. אולם במצבן כיום הן מזכירות פעולות לגירוש ארבה בעזרת תופים וריקודים בסגנון אפריקני אל מול הירח... יש לומר די. מספיק עם המשחקים בנדמה לי. יש "לצייד" את האנשים הטובים הללו בסמכות חוקית לירות, ע"מ לפגוע, אם נתקלים בפורצים, ולא להמתין עד שיסכנו את חיי המתיישבים.
ואחרון חביב יש לאטום, סופסוף, את כל סדקי הפירצה בסכרים, לבל ימשיך המבוע הבלתי פוסק של כספים לעמותות הזכויות המסולפות למיניהן. אולי, כאשר יבוצע כל האמור לעיל, נוכל סוף-סוף לומר "ותשקוט הארץ..."