חקירות רה"מ במבחן הצדק

את אורגיית חקירות ראש הממשלה ומשפחתו בפרשיות 1000, 2000 ו-4000, ניתן לראות כדגם-אב של חקירה פלילית טיפוסית של אח"מ. בחינה מתודית של השתלשלות הדברים, מספקת תובנות באשר למבנה האופייני לחקירה כזו. לשלבים השונים יש להוסיף מספר הערות הבהרה: א. הרושם הברור מחקירות רה"מ נתניהו הוא כי חקירות אלה נועדו "להוכיח אשמה" במקום לבדוק אם התנהלות הנחקר מכילה ממצאים עובדתיים על התנהגות החורגת מן החוק. ב. ככלל, ניתן להבחין בכל אחד מהתיקים הנ"ל בשלבי התפתחות דומים להפליא זה לזה. כלומר: הנחת עבודה בחקירות אלה היא שמדובר "בעסקת חבילה" של אישומים פוטנציאליים שכל אחד מהם תומך באחרים ומגבה אותם, אם לא במפורש אזי על-פי לוח הזמנים, התהליכים והקשר בין מקורות המידע ועדי המדינה. ג. כל אחד מהשלבים דלהלן עשוי לחזור על עצמו מספר בלתי מוגדר מראש של פעמים וחלקם מתנהלים במקביל או בחפיפה; אין מגבלת זמן על משך התהליך או על שלביו השונים. ד. החקירות מלוות הדלפות מן הגוף החוקר (המשטרה) והגוף המשפטי המלווה (פרקליטות) שתפקידן יצירת אווירה, שחרור לחצים של גורמים "מעוניינים במציאת אישום" ושילוב התקשורת בעיצוב דעת קהל "אוהדת" למהלכי החקירה. ה. במשך כל התהליך מתקיימים תהליכי עימות עדויות בין הנחקרים לבין העדים, במיוחד עדי המדינה, ועדויות אחרות.

שלבים:

- הסָפק - אי-ודאות, סממני איפול. - עיצוב הנרטיב החקירתי. - פעילות לגיבוש דעת קהל אוהדת (לקו שנקבע). - הערכת "מוצקות" התיק. - בניית החיזוקים, לרבות גיוס עד מדינה. - הבניית הערכת המצב המתגבשת בתודעה הציבורית; השלמת איסוף וביסוס ראיות ועדויות - החלק הארוך ביותר והבעייתי ביותר בהליך כולו. - שלב ההכרעות הגוף החוקר - העברת ממצאים "והמלצות" לפרקליטות. - טיפול משפטי, ברורים אחרונים; סכום ההצדקות. - החלטה על כתב אישום/סגירת התיק. - פרסום. בנקודה זו עלי לציין שאינני משפטן והדברים אינם נכתבים מנקודת הראות של איש מקצוע או השוואה בין "רצוי" (נורמה) ל"מצוי". הדברים ניתנים מתוך מעקב "מבחוץ" אחר התגבשות "מפת הדרכים" של ניהול החקירה כתהליך ממושך, והטיפול המניפולטיבי של התקשורת והגופים העוסקים בחקירת דעת הקהל וברעש הציבורי היזום והמתוכנן. כל זאת במטרה להשפיע על אופי החקירה ועל תוצאותיה - "מעטפת יוצרת ציפיות" ו"מעטפת מרסנת ציפיות". שאלות הקריטיות בתהליך רגיש, אינטרפרטטיבי ומניפולטיבי זה הן: א. עד כמה משוחררת החקירה מדעות קדומות בשלביה הראשונים בהם היא עדיין חופשית באמת להחליט ללא אילוצים חיצוניים? כיצד נבחנת שאלה זו, מעבר להבטחת המבצעים שהם חפים מכל "תכונה אנושית מכשילה"? ב. מי בודק את מעריכי המידע המתקבל באשר להיותם משוחררים מהשפעות זרות המונעות שחקירה אוביקטיבית תהפוך למאמץ לאומי להוכחת אשמה? ג. מהם הכלים העומדים לרשות ההגנה לשם הפרכת פרשנויות לאינטרפרטציות שגויות של ממצאי-ביניים? ד. האם ובמה שונים, במקרה של חקירת אישים ברמה של ראש ממשלה, שאצלם עצם ההחלטה על אישום היא עונש חמור - קריטריוני ההמלצות המשפטיות באשר להגשת כתבי אישום? כיצד נשקלים הרגישות הציבורית והלאומית במקרה זה? בנתונים אלה של ניהול החקירות וקבה"ח במהלכן, הסיכוי היחיד שראש ממשלה יזכה למשפט צדק, הוא שכתב אישום יוגש רק בסעיפי אישום שבהן מערכת הראיות "חקוקה בסלע".