בלתי נתפש מה שקורה כאן, כמעט שעוברת מתחת לרדאר פרשה מזעזעת של עינוי נערים יהודים כאשר רוב הזמן עם ישראל משותק ושותק. האמור מתייחס למה שמכונה "פרשת דומא" ובלא להיכנס לעבי הקורה ה"משפטית" שלדעת רבים היא שקופה ואין בה כל ממש אתמקד כאן בפן האנושי, בכאב הבלתי נתפש של הורים ושל ילדים- כאב המשותף לרבים המתייסרים בלילות ללא שינה, בסבל ובדאגה האוכלים את הלב, כן, כך ממש.
סימנים רבים מעידים על כך שהשריפה בדומה בה מצאו את מותם ערבים בני חמולת דוואבשה הייתה ענין פנים ערבי (סכסוך מתמשך בתוך חמולת דוואבשה במסגרתו נשרפו באופן הדדי בתי בני החמולה, גם אחרי השריפה הנדונה בה נספו הערבים) ניתוח קליגרפי של כתובת בעברית מלמד על כך שיד של דובר ערבית כתבה הכתובת ועוד ועוד...
ברמה המשפטית אסתפק בציון הפרט המדהים דלקמן: מלבד הודאת שני נאשמים, הודאה שהושגה בעינויים קשים מנשוא, אין בידי התביעה דבר וחצי דבר. לכך משמעות כפולה - הודאת נאשם כשלעצמה אין בה כדי להרשיע והחמור יותר - על הודאה כזו להינתן מרצונו החופשי של נותן ההודאה, מה שברור למעלה מכל ספק שלא מתקיים כאן ב"פרשת דומא".
ובזה אבקש להתמקד - בעינויים הקשים אותם עברו כמה וכמה נערים יהודים, רובם המוחלט שוחרר ללא כתב אישום בעוד נגד שניים אחרים מתנהל משפט זוטא לעניין קבילות ה"הודאות" שניתנו לאחר עינויים קשים של נערים יהודים.
העינויים נמשכו במשך שבועות וכללו בין היתר מניעת שינה ממושכת, סטירות, מכות, קללות, איומים, קשירה, השמת הנחקרים בתנוחות גוף בלתי אפשריות הגורמות לכאבים חזקים ביותר-עד כדי עילפון. אחד הנחקרים העיד שחוקר חבט בבטנו, חוקר אחר "העיף" את ראשו לאחור עד שנזקק לטיפול והשגחה רפואיים.
נחקר אחר העיד שהושיבו אותו על כיסא נמוך ללא משענת גב כשהוא אזוק לכיסא ורגליו מכפופות לאחור מתחת לכיסא וקשורות לכיסא. במצב זה כופפו החוקרים בכוח את גב הנחקר לאחור עד שראשו נגע ברצפה ובגבו נוצרה "קשת הפוכה", וכך החזיקו בו לפרקי זמן ארוכים לאורך לילה שלם, ובמשך שלושה לילות. הכאבים שגרמו העינויים לנחקר היו ללא נשוא. כדי להפסיק את העינויים, החוקרים צרחו עליו שעליו להודות ברצח ובפשעים שהכתיבו לו החוקרים (ואשר לא היה לו כל קשר אליהם). הנחקר היה מוכן להודות בכל כדי להפסיק את כאבי התופת שגרמו לו העינויים.
בפעם אחרת הושב נחקר אזוק ברגליו לכיסא, וידיו אזוקות לאחור. החוקרים הרימו את ידיו לאחור עד שאלה יצרו זווית של 90 מעלות עם גבו, וכך הפסיקו את זרימת הדם לידיו. הנער (אז בן שבע עשרה) חש רדימות וקור מקפיא בידיו, עקב הפסקת זרימת הדם. או אז, נתנו חוקריו של מכת חשמל בידיו האזוקות והוא חש שידיו שורפות בכאבי תופת. הנחקר הועף לרצפה כתוצאה מהשוק החשמלי.
יש עוד עדויות קשות ומחרידות שלא אתאר כאן. הנחקרים ספרו שהיו מוכנים לעשות ה כ ו ל כדי להפסיק את הסבל, את הכאב ואת הייסורים הקשים. נחקר אחד ניסה להתאבד, אחר התחנן שיאמרו לו במה הוא מתבקש להודות ויודה- אפילו ברצח רבין, רצח קנדי או רצח ארלוזורוב.
דווח שבמהלך משפט הזוטא המתנהל בדלתיים סגורות בקש אחד הנאשמים שהוריו יצאו מהאולם עת נקרא לעדות. הצדיק הזה לא רצה שהוריו המיוסרים ישמעו מפיו כיצד עונה קשות, בקש לחסוך מהם סבל נוסף על סבלם....
גורמים שונים, עבדכם בכלל זה, מנסים להתדפק על דלתות קובעי דבר- פוליטיקאים, אנשי מערכת המשפט, עיתונאים, מנהיגים רוחניים....ללא הועיל. היום נותרו לבדן, בודדות במערכה -שתי משפחות שבניהם עצורים בתנאים בלתי אנושיים זה למעלה משנתיים. ומדוע לא נשמע ברמה קולם של המכון לדמוקרטיה, המועצה לשלום הילד, האגודה לזכויות האזרח ורבני ישראל?
תארו לעצמכם שבעלילה עסקינן. שוו בנפשכם גודל הסבל ועצמת הדאגה, נסו לדמיין איך הייתם מרגישים לו היה מדובר בילד שלכם המעונה ואסור בכלא ואתם חסרי ישע לעזור לו. בלתי נתפש, בלתי נסבל-סבל שאני מתקשה אפילו להרהר בו.
וזאת עליכם לדעת- על-מנת להכשיר את השרץ ובניסיון להצדיק נקיטת "אמצעים מיוחדים בחקירה" (עינויים קשים) טענו גורמי החקירה שמדובר ב"חקירת צורך" (שמשמעה מניעת פעולת טרור עתידית...) מה שלא היה ולא נברא כמובן, ועוד בדותות.
ולאחרונה הגדילה התביעה לעשות בבקשה מבית המשפט "להכיר בעינויים כחוקיים" בקשה חסרת תקדים שאינני זוכר כמותה. זה בהמשך לניסיון הפרקליטות לשכנע את השופטים כי למרות הפעלת 'האמצעים החריגים' - העינויים בחקירות הנאשמים, הודאותיהם ניתנו 'מרצון חופשי' והינם קבילות משפטית. הניתן לקלוט את גודל האבסורד, את עצמת הזוועה?
אינני יודע מה תהיה הכרעת הדין במשפט הזוטא ואין אלא להתפלל שסוף-סוף ייעשה עם הנערים מעט צדק. מה שברור כבר עתה הוא שהפרשה הזו, עינויים קשים של נערים יהודים, צריכה להיחקר ביסודיות ועד תום. הדעת והלב אינם סובלים שמדינת היהודים תנהג כלפי יהודים באופן זה, שהוא קשה אף ממה שהיא נוהגת על-פי רוב במחבלים ערבים אותם היא חוקרת.