מטע הדובדבנים הגדול בארץ, עליו הייתה תפארתם של החקלאים בגוש-עציון, הוצת על-ידי ערבים. עבודה של שנים ירדה לטמיון, אמר ראש המועצה. המתקפות של הפורעים הערבים שכיחות מאוד, ומטרתן להביא לכך שחקלאי יהודי לא יוכל לעבד את אדמתו. הם עוסקים בשריפות מימים ימימה, מנסים לנשל את המתיישבים מאדמתם, ומשאירים בכול מקום אדמה חרוכה.
גל השריפות שפקד את ישראל בשנת 2016 נמשך חמישה ימים תמימים, מ-22 ועד 27 בנובמבר. 1,700 שריפות בשטחים פתוחים ובנויים וגרם לנזק אדיר ברחבי ישראל. השריפות פקדו את חיפה, זכרון יעקב, גוש טלמונים, הרי ירושלים ועוד. בזמן הבעירה הגדולה, קרקשו הלשונות הרעות, שתקפו את כל מי שהעז לומר, שידם של ערבים במעל. הם הלכו לחפש אתונות, שאלו עוברי אורח שעשו פיקניק או עישנו, וגץ עף, או בדל סיגר נותר, והם שגרמו לשריפות.
מכול עבר נשמעו האיומים: שלא להאשים ערבים! ואכן הפחד מלהתעמת עם המליצים, שיתק את כולם. עד שהחלו לגמגם האחראים לבדיקה, שאולי זו לא הצתה והדברים נבדקים. הדברים נבדקו עד שנשתכחו מלב, וכאשר טפסר רן שלף, ראש מחלקת חקירות ברשות לכבאות והצלה, קבע שהשריפות נגרמו מהצתות, העניין כבר נשכח, שהרי במקומותינו צצים בכול יום נושאים חדשים לוויכוח, לתגרה, לחקירה, להאשמה, לשמפניה, אז מי זוכר מה היה? כבר לא רלוונטי.
כמה שריפות גדולות התחוללו כאן. את היערות השרופים בואכה ירושלים עודני זוכרת. אורנים שעמדו ללא עלוותיהם, ברושים שרופים, מאלות המסטיק עלה עדיין עשן. הכל היה שחור - העצים, האדמה, הסלעים, והאוויר. בכלל אין מועד, ואין שנה, שאין בהם שריפות.
כשהחלה מחלקת הייעור המנדטורית בנטיעות ובעקבותיה מפעל הייעור האדיר של הקרן הקיימת לישראל, הייתה הדרך לבירת ישראל עטורה ביער יפה שבשולייו דוממים שלדי המשוריינים מתש"ח - שילוב של מורשת גבורה וטבע.
בארץ ישראל הקדומה היו יערות ויש לכך עדויות ארכיאולוגיות וספרותיות, ובראשן התנ"ך. היו יערות בגליל, בשומרון, בשרון, בשפלה וביהודה, אבל הם הוכחדו בידי העזים ובידי האדם. התושבים הערביים שפלשו, כילו את היערות בחפשם חומר בערה, כמו שאומר הפתגם: "לא המדבר עשה את הערבי, אלא הערבי עשה את המדבר".
צדק ומוסר ישנן עדויות רבות של נוסעים ותיירים על-אודות היערות בארץ ישראל. איגרת של נוסע יהודי במאה ה-19 מספרת כי בהגיעם לוואדי ערה (נחל עירון) הם נאלצו לרדת מעל הסוסים ולהלך רגלי כדי שלא להסתבך בענפי העצים הסבוכים אשר משני צידי השביל שרכבו בו.
ערביי ארץ ישראל הפכו את שריפת היערות לחלק במאבק שלהם כנגד היהודים והמדינה, כפי שהפכו את הרצח, והטרור, וההרג. אין זה מקרה שאין בשפה הערבית אות אחת עם קו ישר. כל הספרות הנכתבת בערבית מתעגלות בסיבובים. הם יודעים לסובב עולם ומלואו בשפתם. הם יודעים לדבר על שאיפותיהם לשלום, על צדק ומוסר ועל הבעיה של הפלשתינים המסכנים שחייבת למצוא את פתרונה כאשר כל העולם רואה את משטריהם האפלים בדיכוי, בהשפלה, בעינויים ובמעשי רצח. ואוי לאותה מדינה שמישהו מבין אזרחיה ינצל את
חופש הביטוי ויפרסם ספר, מאמר או קריקטורה בגנותם.
ואצלנו? קהלת אמר: "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". האמנם? הסכלים כאן יושבים בכול מוקדי הכוח, עם יתרון בולט כאשר הם קובעים את סדר היום הציבורי, ואינם חדלים לדבר על "שלום"... השבוע התראיין
רזי ברקאי וכך אמר: התקשורת לא בעד נתניהו כי לא עשה כלום בקטע המדיני. היחס ל
מנחם בגין השתנה בתקשורת כאשר נפגש עם אנואר סאדאת, וגם היחס לאריק שרון כאשר עשה את ההינתקות. הבנתם זאת? הם מבקשים את מדינת ישראל - אנורקסית... לחתוך בה, לקחת ממנה עוד ליטרה ועוד ליטרה, לשאוב את דמה ולמסור אותה לכול דיכפין ערבי, להלעיטו בכוח מן היקר, היקר הזה. להכריח אותו שיקח... ועוד אמר קהלת: "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך... ואמרתי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר"... כלומר זה ההדיוט שהולך כסומא, עשוי להפיל את כל החכמים בסופו של דבר.
השבוע התפרסם בעולם כי בהייד פארק בבריטניה עשו יהודים מי שברך לרפואת הערבי שטוען שרגלו נשברה... והיה צריך בחור גוי אנגלי שיגיע למקום יראה את מחזה האבסורד, וכמעט וצא מדעתו. הוא צרח עליהם, תגידו, איזה יהודים אתם? עד היכן מגעת ההשפלה שלכם, הטירוף? השיגעון?
אצלנו, הם כבר הספיקו להכניס למכבסה שמות שונים ולהוציאם "מלוכלכים" וחלולים. לארץ ישראל קוראים שטחים כבושים, לגיבורי ישראל - צבא הכיבוש, לאוהבי הארץ - ימין קיצוני, ללב הארץ - שטחי הרשות, תהליך השלום - לכניעה בזויה, לאויב - פרטנר, לרוצחים שפלים - מחבלים, לנסיגה בוגדנית - הערכות מחדש - פעימה - מפת דרכים - התכנסות, להיאחזות בלב ארץ ישראל - מאחזים בלתי חוקיים, לחבורת מלשינים -
שלום עכשיו, בצלם, נשות ווטש, למעשי בגידה - צעדים בוני אמון, תהליך השלום - כניעה בזויה.
לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר כל משנאינו היו מובסים ורצוצים, קמו מקרבנו עוכרי ישראל והחלו 'להרים אותם מעל הקרשים', והחלו לעוות מושגים והגיונות. דברי קהלת כוונו כנראה לתקופה זו, שהכסילות היא המכוונת את המהלכים, וכול עוד כך, ימשיכו ההצתות, העפיפונים, הריגת חיילים... אלא אם כן יתחילו להתנהל כאן בחכמה.