ביטול משחקה של נבחרת הכדורגל של ארגנטינה הוציא מיד מאתנו את כל סמממני הפרובינציאליות הקיימת אצלנו למקרים כאלו. מסי, שעבור השתתפותו היינו מוכנים לשלם 50,000 דולר לכל רגע שיהיה על המגרש, שמירי רגב הבטיחה כי הוא ילחץ את ידה וידו של רה"מ למרות שנאמר כי הארגנטינאים לא רוצים שום פוליטיקה, שמאות אלפים נאבקו להשיג כרטיסים למשחק ושחקני הנבחרת התערבו מי יזכה להחליף חולצות עמו בסוף המשחק, הפך רגע אחרי שנודע על הביטול ללא כל כך מיוחד. יש כבר המסבירים לנו כי ירושלים חשובה יותר ממסי. בקצב הזה עוד עלול לקרות כי מסי האלוהי יהפוך לסתם בשר אדם.
ככה זה תמיד אצלנו כאשר ירושלים על ראש שמחתנו. אולי הגיע הזמן לשאול את עצמנו האם מעמדה ייקבע אם נבחרת ארגנטינה תשחק או לא תשחק בטדי? האם משהו ישתנה בה אם האירוויזיון יתקיים או לא יתקיים בשטחה? כמובן יש לנו אינטרס שזה כן יקרה אבל להפוך את זה לעיקר? מרוב שאנחנו אוהבים את ירושלים, אנו "חונקים" אותה. בן-גוריון החליט להפוך אותה לבירת ישראל בניגוד לכל העולם ואשתו כי הוא פעל לפי העקרון שקבע כי לא חשוב מה יגידו הגויים אלא מה יעשו היהודים. אז עם כל השמחה על העברת השגרירות האמריקנית מעמדה ומצבה של ירושלים לא ישתנה. עם כל הכבוד, שגרירויות של גוטמאלה ופרגוואי לא יוסיפו לה דבר. כל המדינות החשובות, כולל ידידותיה של ישראל, לא מתכוונות ללכת בעקבות ארה"ב.
לכן, המחשבה כי בעזרת שלמונים ניתן לשכנע את הארגנטינאים להעביר את המשחק מחיפה לירושלים הייתה לא רק לא חכמה אלא פסולה. מה פתאום מתערבת שרה בממשלה בעסקה של גורם פרטי, מוכנה לשלם לו כספי ציבור ועל הדרך מבטיחה לעובדי משרדה 200 כרטיסים כאשר מאות אלפי אחרים נשארים עם כלום? ההודעה כי העובדים מחזירים את הכרטיסים כהיענות למחאה הציבורית הייתה עוד אחת מהטריקים הפרובינציונליים: האמת כי זו נולדה לאחר שמבקר המדינה הודיע כי הוא מתכוון לחקור את פרשת הכרטיסים.
כך נולדה לנו פרשה חדשה - ולא שחסרות לנו. במקום מפגש ספורטיבי אטרקטיבי שכולם דברו וציפו לו אנו מתבוססים בבוץ של עצמנו וגם מטיחים אותו לכל הכיוונים - BDS אשמים, ג'בריל רג'וב אשם, ארגוני הטרור אשמים. אם זה היה נכון הרי שמצבנו הבינלאומי צריך להדאיג כיוון שזה עלול לא להסתיים רק במשחק כדורגל. מחר הם עלולים למנוע משחק ספורט אחר או מופע תרבות. האירוויזיון כבר על הפרק. הנה הגויים מצליחים לדפוק אותנו מרחוק.
אין שום תועלת בלהאשים אחרים ואין שום חכמה להעניק להם קרדיט על ביטול המשחק הזה. אם האחרים טוענים כך זה דבר אחד אבל כאשר זה בא מכיווננו זה דבר אחר. זה הרי משדר חולשה ועלול אכן להשפיע בזירות אחרות. במקום זה עדיף היה להתיישב ולערוך חשבון נפש כיצד הגענו לפינה זו ואנא אנו באים. האמת, לא מדובר במבחן קשה כי כידוע אצלנו בכל פעם שפוליטיקאי מתערב בלי שהתבקש ובלא שנדרש צפוייה פרשיה, פעם מינורית ופעם מג'ורית. לכן, במקום לבכות על חלב שנשפך מוטב ללמוד את הלקח. אבל מנסיון החיים, הסיכויים שזה יקרה הם אפסיים. כך גם משתמע מתגובתו הראשונה של ביבי - "ממשיכים הלאה, חבר'ה". הפירוש, מה שהיה הוא שיהיה.