כיהנתי כראש המחלקה לתרבות תורניים בגולה כעשר שנים. מדי פעם, במשך התקופה הארוכה יחסית התעוררו עליי מבקרים על שראיתי בעמיתינו הדרוזים זכאים לתמיכה של מחלקה האמונה על העמקת החינוך היהודי. ספריית 'אלינר', עליה הייתי ממונה, החליטה בהמלצתי להפיק ספר על חלקה של העדה הדרוזית בעמידה על מצוות ההגנה על ישראל, על היחלצותה לשתף עצמה במלחמה בגוף ובנפש עוד בטרם תהיה מדינה בארץ. כתבתי הקדמה לספר. הענקתי לו את הכותר "אחווה שעמדה במבחן". יהודה עזריאלי נוחו עדן, מנהל ההוצאה, עיתונאי ובכירי מוסדות הידידות הישראלו-דרוזיות, ערך את הספר. למבקריי אמרתי כי במאבקינו במרחב בו אנו חשובים כפולשים לתוך ישות ערבית או איסלאמית או כל כיוצא בזה, מוכיחה הרקמה של חיים בשלום כי יש תקווה לבניין נוכחותנו המדינית והלאומית במזרח התיכון, והיחסים הדו סיטרים על דרך האחווה מוכיחים, כי הכל אפשרי, כי טיפוח הידידות היא מצווה קיומית, כי יש לה ערך דתי.
על-רקע אמונתי זאת, לא התקשיתי להציג לפני ועדת השליחויות התורניות של ההסתדרות הציונית מועמדותו לשליחו קצרה של אחד מבכירי העדה הדרוזית. שליחותו בקרב הקהילות עשתה הדים. ביניהם מוזרים. אולי מפתיעים הוא ביטוי נכון יותר. 'השליח הדרוזי ששיגרת מגמד את ההקרנה הציונית של השליחים הישראלים. הוא מרביץ את תורת הקיום הישראלי במרחב המזרח תיכוני הערבי ברובו כברכה, בעיני אלוהים כבעיני אדם, כל אדם'.
לימים כאשר כיהנתי כשגריר ישראל בשווייץ, היה קצין הביטחון הראשי שלי איש בן העדה מן העיירה חורפש. אין צריך לומר כי נשאלתי לא אחת אם הפקדת ביטחונה של נציגות ישראלית רגישה - כל נציגות ישראלית היא 'רגישה' - עולה בקנה אחד עם מינוי דרוזי. בשבתות הרבה כשעשיתי דרכי רגלי לבית הכנסת בברן, מרחק ארבעה קילומטרים מדירת השרד, החליף קצין הביטחון של השגרירות את המאבטח שהוצמד ללוות אותי באשר הלכתי. ארבעה קילומטרים הלוך וארבעה קילומטרים חזור היו שמונה קילומטרים של שיחות בהן חושלה אמונתי בברית שכרתה העדה הדרוזית עם ישראל ועם העם היהודי, ברית משונה לא בין שני זרים אלא בין שני שותפים שאינם צריכים לברית כי היא רכותה ביניהם מעצמה.
אני זוכר שיחה בביתו של ידיד נפש בביתו בדליית הכרמל. על הכתלים, באורח שתחילה היה נראה כראווה משונה בעיניי, היו דיוקנאותיהם של תיאודור הרצל, של נשיא המדינה, של ראש הממשלה, של מנהיגה הרוחני של העדה. דיברנו ביתרו, נבי שועיב. אמרנו מה שאמרנו. הוספתי מעיוני שלי. כאשר ביקש יתרו כהן מדין לשוב את אל ארצו ניסה משה לעכב אותו ואמר, "אתה ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים". תמהתי באוזני שומעיי ואמרתי, מה קשר מצא משה במי שיודע 'חנותנו במדבר' ועל כן יהיה לנו לעיניים בלכתנו לארץ כנען המובטחת. ובכלל, מה עניין 'עיניים' לכאן. ניסיתי להסביר. 'אני יושב כאן בתוככם. אתם חיים בצלם של אילנות שנטעו אבותיכם. אתם עם של עצים. אנחנו, בעוונותינו, עם של מקלות. אין כמעט איש בישראל שיכול לומר כי הוא יושב תחת האילן שנטעו אבותיו. נוודי מדבר העמים היינו. גורשנו בטרם ישבנו ומקל הנדודים היה לנו כשרביט קיום. עכשיו שאנחנו הולכים לארצנו, אנחנו חוששים שעינינו אינן יודעות לראות את עתידנו כעם של עצים. בוא עמנו, והיית לנו לעיניים דרכן נתבונן בחיינו ונלמד להשתקע, להכות שורש, להוריש לזרענו אחרינו את העץ ואת האילן ואת הפרי ואת הצל.
ואכן, כשאני רואה את הקשר האמיץ יותר משאפשר להגדירו בין הדרוזי ליישובו, לעצי הזית והתאנה והגפן, הדביקות במורשת הדתית, העמידה באחווה הפנימית ובאחווה עם עם ישראל, השותפות המלאה בחיי האומה בלי לאבד זהות, אני מתקנא בה בעדה המופלאה הזאת ומתפלל שתהיה לנו לעיניים.
ועכשיו באה שעה חלולה של הסתר פנים. חוק הלאום שטובתו המוצהרת אינה מגיעה לרעתו הניכרת, ועם שאני מצטער עליו כשלעצמו, איני יכול שלא להצטער עליו שבעתיים על שיש בו, מדעת או מחוסר דעת סעיפים שאי-אפשר להם אלא להיחשב כמדירי האנשים שטוו את האחווה שעמדה במבחן. על מה? ליהודים אין החוק הנמהר הזה, שלא הושג אלא על-ידי הכרעה על חודו של קול תוך ויתור על ניסיון, ממושך כל כמה שיהיה, להביאו רק אחרי שיזכה להסכמה רחבה, הוא מוסיף, ומה שאינו מוסיף - גורע, אבל לאזרחי ישראל שאינם יהודים הוא סתירת תקווה לעיצוב חיים של שוויון אזרחי וחוקי מלא בין בעלי אמונה שונה, ולעדה הדרוזית, סתירת העבר של עמידה משותפת, מתלמי החיים ועד לרגבי הקברים, והעמדת האחווה בספק מיותר כל כך. מיותר.
אינני מחזיק היום בשום תיק של חינוך תורני. אני אזרח ישראלי, נאמן דרכי בתורה ובעבודה ובאהבת הארץ ובבניינה בכל בניין. אינני איש רבני, ואינני פוסק הלכות. אני בדומה למה שהייתי כל ימיי, לא יכול להבין, הבנה יהודית, ערכית, מה שעשינו לאחווה שעמדה עד כה במבחן.
אמרתי עד כה. אני מתפלל כי גם מעתה והלאה, כי יבא תיקון למה שחוקקנו בחיפזון, והעדה הדרוזית תעשה עם כל ישראלי וישראלי לתיקון הזה, ולא תאבד את חברותה הסגולית בישות הישראלית הנחשקת עלינו ועליה במאוד מאוד.