כאשר היום נשמעות לא פעם טענות כלפי שטחיותם של עיתונאים, רדיפת סנסציות ואפילו ידיעות מומצאות, אני תמיד נודד במחשבותי לידיד עבר - העיתונאי
צבי לביא ז"ל, שנפטר בשבוע שעבר בגיל 81. העתונאי הישר, המוכשר והאמיתי מכל מי שהכרתי.
במשך 60 שנה רצופות עד שבוע מותו ממש עסק באופן מקצועי בעיתונאות לשמה. בכתיבת כתבות הן מהכנסת ומוועדותיה ובעיקר כתבות על נושאים כלכליים ל"
גלובס" ול-ynet. אבל קודם לכן, היה במשך 35 שנה עיתונאי מהשורה הראשונה "במעריב", כשהוא מכסה נושאים שונים, עורך מדורים ומוספים וגם נלחם ללא חת בשחיתויות ובעוולות ציבוריות.
כשנפגשנו בשנת 1993 בכנסת, נזכרנו שנינו, שכילדים גדלנו בת"א באותה שכונה ואף היינו יחד בכתה א' של המורה דרורה... בפגישתנו אז, אני ביקשתי מצביקה את עזרתו המקצועית, שהייתה חסרת כל אג'נדה פוליטית, לעזור לי להוציא עיתון-בולטין שבועי מהכנסת שיסכם את כל דיוניה בוועדות ובמליאה בשם "קריאה ראשונה", שאכן נערך ונשלח (בפקס ואח"כ באי-מייל), מידי סוף שבוע, למאות מנויים משלמים כ-20 שנה.
מרבית תוכן העיתון נכתב על-ידי צבי לביא ומעולם לא התקבלה ולוא אפילו טענה אחת מצד איזה מנוי או קורא לגבי אי-דיוק בדיווח, או אי-הצגת תמונה מאוזנת של נושא מסוים שהועלה בכנסת. כ-20 שנה צבי ואני התידדנו, פעלנו יחד בתאום בכתיבת והפצת "קריאה ראשונה" עד שמערכת מיחשוב מעולה שפותחה בכנסת "גזלה" מאיתנו את רוב המנויים שלנו. בשנים האחרונות שוחחנו לפעמים בטלפון ואף התכתבנו דרך האי-מייל, אבל עייפתי מלהגיע לכנסת ולירושלים לפגוש אותו. ההפסד כולו היה שלי. יהיה זכרו ברוך!