ג'ורג' סורוס הוא מייצג טיפוסי של גורם עוין, שמשתמש בהונו למאבק במדינה, כשהוא תומך באויבים, יריבים פוליטיים וגופי הסתה וחרם נגדה, באופן מקיף ושיטתי ולאורך זמן. סורוֹס מתהדר בדמוקרטיה ופועל-כנוגש, בניגוד להכרעות הדמוקרטיות של ציבור האזרחים. הוא אינו חייב להסכים עם החלטות אלה, אבל כמי שאינו חי כאן ואינו נושא בנטל, הוא אינו רשאי להתערב בהן או לנסות ולכפות שינויים.
סורוס הוא דוגמה לבעלי הון גדולים, שלאחר שהשיגו את הונם, הופכים אותו לקרדום לחפור בו. מכאן ואילך הם ממשיכים לקדם את עסקיהם ובמקביל פועלים לקידום השקפות פוליטיות, עמדות דתיות או אידיאולוגיות ואינטרסים. יכולותיו הכלכליות של טייקון בסדר גודל זה, גדולות משל מדינות קטנות ואפילו בינוניות. אין סיבה למעט בערך הדברים בטיעון הסרק שמדובר "בסה"כ" במיליארדר אקסצנטרי. תמיד יש לזכור שהוא אינו יחיד ולא כל החתרנים והחתרנויות גלויים.
מאחר שכיחידים הם חסרי כוח להשפיע השפעה ציבורית ישירה של ממש, הם מצטרפים לאירגוני "עליהום" מסוגים שונים: טרור או תומכי-טרור, ארגוני חרם, קבוצות אידיאולוגיות אקסטרמיסטיות, קבוצות אנרכיסטיות הפועלות בציבור בשירות מממנים מסוגים שונים, באוניברסיטאות, באמצעות קרנות ומוסדות הנזקקים לסיוע פיננסי של נדבנים ועוד. בכל המקומות הללו הוא מהווה גורם מניע, תומך, מכוון ומנווט של פעילות לעומתית או עויינת כלפי גורמים שאין הוא חפץ ביקרם. הפעולות הללו נעשות לרוב בחשאי, בדרכים עקלקלות, בשיתוף עם חוגים עויינים ובהתמדה. אחד הקשיים הגדולים של אירגונים אנרכיסטיים, הוא שאין להם משאבים כספיים נכרים למימון גחמותיהם. סורוס ודומיו הם הרוח החיה במימון ערעור הסדר הציבורי, כשהם נצבים במסתור בטוח מאחורי הקלעים.
בעולם הדוגל בדמוקרטיה, כלומר: בחברות הפועלות על יסוד החלטות גלויות וידועות לחבריהן המתקבלות ברוב קולות ובמסגרת נורמטיבית ידועה ומוכרת, גם אם לא תמיד מוסכמת, פעילות מהסוג שמחוללים ומעודד "הסורוסים", היא חתרנות מהסוג הגרוע ביותר; פעולת יחיד, שמנצל את כוחו הכלכלי ואת הכללים הגלובליסטים שנועדו במקורם לשרת את הציבור שירות מועיל בדמות: הקלות סחר, תנועה קלה וזולה בין מדינות, תקשורת נתונים חופשית ויעילה ותקשורת המונים קונסטרוקטיבית, לחתרנות, מניפולציות, וגרימת נזק לקבוצות אזרחים, שאינן "נשמעות" או "מצייתות" לחוקי המשחק הרצויים לו. אין ספק שבמערכות שיקולים "פרטיים" אלה, יש גם לא מעט גוונים ומשקעים אישיים שמשפיעים על דרך הפעולה ושיטותיה.
סורוס בהתנהלותו מזכיר לפרקים יהודי מומר. מה שאיפיין יהודים אלה בעבר, היה הצורך לשרת כוח או כוחות עוינים או מתנגדים לעם היהודי, מבלי לחשוף את היוזמים לביקורת או תגמול מסוג כזה או אחר. יהודים אלה נחשבו תמיד לבוגדים בעמם, שירתו את אויביו והפליאו בעמם את מכותיהם, לרוב מעל ומעבר למה שנדרש מהם לביצוע מטלות נומינליות; סורוס פועל ברוח דומה.
כיום הוא כבר אינו "מבקר" את ישראל, אלא נלחם בה! העובדה שמחלוקתו הגדולה ביותר היא עם ממשלת ישראל בראשות נתניהו, אינה משנה בנדון זה - זו הממשלה הדמוקרטית הנבחרת שלנו.
בשנים האחרונות, במיוחד בתקופת נשיאותו של טראמפ, הופכת המלחמה הכלכלית לחלק אינטגרלי מהמלחמה העולמית החדשה -
מלחמה רב-מופעית, שמתנהלת בערוצי מימוש מגוונים. רובה מתנהל מתחת לסף הדיווח התקשורתי, בכלים מסווגים וממודרים היטב וללא פיקוח ובקרה ציבוריים. רובה מבוסס על גורמים פיננסיים בינלאומיים, ארגונים גלובליים ועל כללים בהם כוחות לא-מדינתיים גדולים,
שפועלים לאכוף את רצונותיהם על כוחות חלשים יותר, ללא "שפיכות דמים" או "אלימות פיזית" גלויות לעין. מלחמה זו מופעלת יותר ויותר גם ע"י מדינות. כוחות כלכליים מדינתיים כארה"ב, אירופה, סין או יפן, מסוגלים לאכוף רצונות ומדיניות על מדינות אחרות, מתוקף עוצמתן הכלכלית והשפעותיהן הגלובליות האחרות. טראמפ עושה בכך שימוש נרחב, למשל: מול אירן, רוסיה, ו
קוריאה הצפונית, אבל גם מול מדינות ידידות באירופה ואמריקה, במסגרת מלחמותיו לשיפור הסכמי הסחר הבינלאומיים של ארה"ב או חיוב חברות נאטו לשלם את חלקן במימון הברית. הוא משתמש באותם כללי משחק גם מול האו"ם ומול גורמים "סרבני ציות לממשל הפדרלי" בתוך ארה"ב. גם אירופה משתמש בכלים אלה. ההליך העיקרי כיום הינו כלכלי, אבל המגמה תופחת ומתרחבת לתחומים נוספים.
התבוננות מעמיקה במשחקי כוחות אלה, מצביעה על מגמה עולמית בניהול מאבקים,
שאינם מחוללים משברים צבאיים ישירים ואלימים ברמה מדינתית או קהילתית גורפת, אך באים במקומם. מערכת רב-מופעית כזו משרתת כיום את הטרור העולמי ומימונו, סנקציות כלכליות ומסחריות, סנקציות משפטיות וחוקיות ומלחמות סייבר. ליד אלה מתפתחים במהירות ערוצים משלימים בדמות תנועות הגירה (איום עולמי), שימוש במקורות מים ואנרגיה ירוקה ופזילה לעבר הפעילות בחלל.
סורוס הוא חלק ממנגנון שמפעיל, מממן, מסתיר, מסייע ותומך בפעילות הטרור נגד ישראל, בין אם טרור פיסי אלים שממומן בחלקו ממקורותיו ובין אם טרור בדמותן של תנועות כ-BDS ואחרות בקמפוסים של ארה"ב ואירופה או בארגוני השמאל הקיצוני במדינות אלה (אחרים עושים זאת יותר באירגוני הימין).
מבחינה זו, בהיקף פעילותו ונחישותה הוא אויב. אין זה מקרה שהוא נתפס כגורם עוין בחוגים שמרנים בארה"ב וזכה להימנות על מקבלי מטעני הנפץ בסיבוב "החלוקה" האחרון. דרך תגובה זו אינה אופטימלית ולמעשה גם בלתי חוקית. יתרונו וחסרונו של העולם החשאי שהוא חשאי לכולם. להערכתי, מלחמה חשאית יש לנהל בראש וראשונה בכלים חשאיים, אבל כאשר היא מתנהלת ע"י מדינה, מרחב התמרון גדול יותר. אין ספק שיש לפעול נגד גורמים כסורוס, ונגד חופש הפעולה שלהם לגרום נזקים. סורוס, כאמור, הוא מקרה פרטי של תופעה רחבה בהרבה, שהולכת ומתפשטת. המצב בו אנשים פרטיים משתמשים בהונם, בקשריהם והשפעתם הנובעים ממנו ובלקוּנות החמורות בבקרה הציבורית על מעשיהם בגלל חשאיותם, לקידום מטרות שלא היו יכולים לקדמם בדמוקרטיה אמיתית - הוא
יום על הציבור, במיוחד בדמוקרטיות.