דרך חתחתים ארוכה ורבת מכשולים עברה השדולה הפרו-ישראלית איפאק, מאז הקמתה לפני שישה עשורים בניו-יורק. במרוצת השנים הרבות שחלפו עלה בידה להפוך לאחת השדולות החזקות והמשפיעות ביותר בקונגרס.
אף כי השדולה מונה ברובה הגדול יהודים, היא נאלצה לא אחת בעבר להתמודד עם מרבית יהודי אמריקה, שלא חשו עצמם ציונים, ושבחלקם אף תמכו בגלוי בגופים הנמנים עם הלובי הערבי, שלחם נגד קיומה של מדינת ישראל.
היה זה ג'ו קינן, מייסד איפאק, שהיטה את הכף לזכות ישראל. קינן, שבצדק נחשב בשעתו למושך בחוטים בשדולה ולרוח החיה שלה, נטל על עצמו את היוזמה להתעמת עם אותו לובי פרו-ערבי, שהתייחס אל הציונים כאל "פאשיסטים', שודדי אדמות-פלשתין.
שמן למדורה
מסתבר שהלובי האנטי-ציוני צבר כוח רב במשך שנים ארוכות, תוך שהו נהנה מסיועו הפעיל של הסטייט-דיפרטמנט, שלא הסתיר את דאגתו להבטחת קיומו של מעמד אמריקני לעולם הערבי. כוחו של הלובי הזה נבע מהשפעתן הגדולה של חברות הנפט הערביות, שרק הוסיפו שמן למדורת השנאה כלפי ישראל ושתרמו ביד נדיבה למחנה האנטי ציוני המתעצם. עד כדי כך הגיעו הדברים שהסיוע האמריקני לישראל התגמד משמעותית לעומת הסיוע האמריקני הגדול לעולם הערבי.
אם לא די בכך, הרי שאיפאק נאלצה להתמודד גם נגד ממשלים שנטו להעניק סיוע כלכלי ופיננסי דווקא למדינות ערביות, על חשבונה של ישראל. חרף זאת לא הרימה השדולה את ידיה והתמידה בלחציה על הממשל האמריקני להטות את הכף לטובת ישראל ולספק לה סיוע של נשק הרתעה כדי שזו תוכל להגן על עצמה. מאמציה של איפאק אכן נשאו בסופו של דבר פרי, ונשיאי ארה"ב לדורותיהם החלו נענים לדרישות המיגון עבור ישראל.