הניצחון של ליאון מעֵבר לניסיון הניהולי הֶעשיר והרקורד המקצועי של
משה ליאון כרואה חשבון, דומני שראש העירייה החדש של ירושלים עשה היסטוריה כאזרח המזרחי הראשון בבירה בתפקיד הרם.
זהו אפוא ניצְחון ה'אנדרדוג', כפי שהצטייר בעיני המחנה היריב, על הבורגנוּת האלטיסטית האשכנזית, כמו גם ניצְחון הימין על השמאל הקיצוני שייצג המתחרה עופר ברקוביץ. לא פחות זהו ניצְחון המסורת על החילוּן של הבירה, בהתאם לאופיה המקוּדש כבירת ישראל והתפוצות. הניצחון של משה ליאון הימני הדתי משקף את הֶרְכֵּבָה של האוכלוסייה היהודית בעיר, שרובה מסורתי-דתי-חרדי וִימני.
כמו-כן ראוי לציין שבניגוד ליריב, ליאון ניהל קמפיין נקי ללא השמצות והכפשות אישיות, בִּפעילוּת שטח אינטסיבית, במקום הפעלת אסטרטגיה של הפגנת כיכרות, הצגת סרטונים ותקשורת מגויסת שנקט ברקוביץ.
המבוגר האחראי בניגוד להתלהמות הציבורית והפוליטית בעד פעולה צבאית בעזה, בעקבות שיגור מאסיבי של מטחי הטילים הקטלניים וההרסניים בדרום, אני סבורה שראש הממשלה כמבוגר האחראי פעל נכון כשהסכים להפסקת האש.
ישראל היא, כידוע, מדינה חזקה בעלת צבא חזק בע"ה, שכל האפשרויות הצבאיות פתוחות לפניה לפעול בעיתוי שהיא תמצא לנכון. נדמה לי שדווקא באווירת המלחמה, הטרור, והמורל הציבורי הירוד, שהשתלטה על ישראל, נכון היה להרפות כעת ולו לשם ההרגעה הלאומית. לפחות בלוחמה הפסיכולוגית נגדנו הכנענו את האויב, ולא נתַּנו לו את התענוג המפוקפק הזה.
משחקי איווט לא סוד הוא שאיווט ליברמן אוהב לייצר דרמות. כל צעד שלו הפגנתי, מחולל באזז ורעש תקשורתי. כך היה בישיבתו המופגנת באופוזיציה בתחילת הקדנציה, שסללה לו את הדרך היישר אל כיסא שר הביטחון, וכך הפעם בהתפטרותו המופגנת, בעקבות הסכם הפסקת האש בדרום. השר לשעבר מאמין, כפי שהצהיר, שצעד זה ישרת את האינטרס הפוליטי שלו להקדמת הבחירות ולהעלאת מספר המנדטים במפלגתו המתרסקת על-פי הסקרים.
אולם יש לזכור, כי כשם שבניגוד להצהרתו הדרמטית לחיסול הנייה תוך 48 שעות(!), האיש לא הביא הישגים ביטחוניים מיוחדים (כמה קל להשליך את הכל על ביבי), ובוודאי לא לחיסול הטרור כפי שהבטיח, כך התפטרותו לא שֵרתה את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. נהפוך הוא: בכך הוא העניק פרס לטרור ולחמאס שחגג בעזה, לקול מצהלות המונים, על מגש הסוכריות.
משחקי הכֵּס כבר אמרנו?