רוח חדשה זוכרים שהיו פה בחירות לפני שבוע? כן כן, והן אפילו הביאו עימן משב רוח מרענן וכמה הפתעות וּבשורות טובות. מעֵבר לכך שלראשונה בהיסטוריה של ירושלים נבחר ראש עיר מזרחי, היינו עדים לכך שוותיקים פינו מקומם לצעירים מהם, והרוח הדמוקרטית גברה על הבחירה השמרנית. כך בנהריה וּבחיפה. לכך נוסף הכוח הנשי העולה ברשויות מקומיות שונות. כך בחיפה עינת רותם קאליש, שגברה על יהב הוותיק. כך בבית שמש נבחרה עליזה בלוך המיתולוגית (בהפרש קולות קטן מ
משה אבוטבול) וכך בירוחם וּביהוד.
יתר על כן, בבחירות המקומיות האלה העם החליט "מושחתים נמאסתם", וּבעט אותם החוצה. זה קרה לצור בראשון לציון, לזינגר ברמת גן, באשקלון ואיך לא ל
יוסי בכר, עוזרו של יורם לחיאני המושחת, העונד על מצחו אות קלון, בבת ים.
בין לבין נשבר המיתוס שהחרדים נגד נשים. להזכירכם קליש הייתה המועמדת המובהקת של דגל התורה, וגם בבלוך תמכו לא מעט חרדים.
מי המנצח, אתם שואלים? ללא ספק העם, שידע בעד מי לבחור, ותוך כך הצביע ברגליו למען עקרונות חשובים וּלמען חדשנות.
עייזר כנגד חילולי השבת הידעתם בזכות מי הפסיקה התחבורה הציבורית בשבת? עוד לא ניחשתם? היה זה שר התחבורה,
עזר ויצמן, בכבודו וּבעצמו, שאחראי לכך.
תשמעו סיפור:
הרב אדלר, רבה של ירושלים, הוטרד מאוד מהעובדה שהתחבורה הציבורית פועלת בשבת. שוב ושוב הוא פנה לעייזר בבקשה שבתוקף תפקידו המיניסטריאלי יורה על השבתת האוטובוסים בשבת. אולם כל פניותיו עלו בתוהו ונפלו על אוזניים אטומות. השר היה נחרץ בהחלטתו, שהדבר בלתי אפשרי.
הרב אדלר לא הרים ידיים, והחליט לפנות לערוץ הרגשי של השר. ביחד עם העסקן האגודאי, משה פורוש, הוא ניגש שוב לשר. וכה אמרו השניים (הטובים, על-פי המסורת, מן האחד):
ידוע לנו שמוצאו של סבו החרדי של השר הוא מפינסק. האומנם?
אכן כן, אישר השר.
ובכן, הוסיפו, בפורטם על המיתר הרגשי - מוזיקלי, בארץ סבו של השר התגורר רבי אהרן קרלין, הפייטן הנודע שחיבר והלחין את הזֶמר המפורסם לשבת קודש בשֵם "קה אכסוף נועם שבת". והרב אדלר ועמיתו פצחו בשיר המרומם נפש, שהוא התגלמות השכינה והנשמה היתֵרה, המרטיט כל לב יהודי.
מתברר שֶמה שלא עשו מַכְבְּשֵׁי הלחץ והשיכנוּעים השכליים הבלתי פוסקים, עשה שיר מרַגש לשולחן שבת, עִם קורטוב של נוסטלגיה. דמעות חמות החלו לזלוג מעיניו של השר. וּמיָד התרצה והבטיח להורות על השבתת האוטובוסים בשבת. והשאר היסטוריה.
מי צריך לשלם? תשמעו סוגיה מעניינת: אמו של תינוק רך, שזה עתה נכנס לבריתו של אברהם אבינו, הזמינה מאישה אחת לכבוד הברית עוגות מיוחדות בטעמן וריחניות, ושילמה מראש בכרטיס אשראי. אולם, ראו זה פלא, העוגות לא הגיעו ליעדן.
לאחר בירור התברר שהעוגות הגיעו לטקס ברית שנחוג באולם סמוך.
השאלה היא מי צריך לשאת באחריות לפאשלה?
וכך השבתי: לעניות דעתי המזמינה שלא קיבלה את העוגות, ולא נהנתה מהן כלל, צריכה לקבל את מְלוֹא ההֶחזר הכספי. אולם השאלה היא מי צריך לשלם? - האם האופה עצמה, ששלחה את העוגות לכתובת שגוייה או בעלי הברית השנייה, שנהנו מהעוגות? אולם כאן עולה השאלה, האם הם ידעו שהעוגות לא שייכות להם, שאז התשלום מוטל עליהם, ואולי הם חשבו שזו מתנת בעלי האולם? (ואכן גם סוגיה זו היה עליהם לברר). מכל מקום נראה לי שעיקר האחריות מוטלת על האופה שלא ציינה את שמה של בעלת הברית, ובכך גרמה לטעות הבלתי נסבלת. משום כך בעיקרון התשלום מוטל עליה.
מה דעתכם? מי הפוסק שיָרים את הכפפה?