מעשהו של
משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, שעצר מיליארד שקלים וחצי של תקציב הממשלה, שנועדו להשקעה בתשתיות התחבורה, הוא חמור מאין כמוהו. מדובר פה בפשע, שהוא חמור בהרבה מכל תיקי נתניהו. זאת אינה גנבה גרידא, זהו פשע של ממש. משול הוא כאילו נתניהו היה מביים התרחשות ביטחונית, כדי לחמוק מעונש. דבר שהוא בורח ממנו כמו מאש, כי נתניהו יודע היטב שעל מעשה כזה אין כפרה.
אבל גפני, באצטלה של מלחמה על השבת, מנסה לכפות את דעותיו ואמונותיו על כלל עם ישראל. הבעיה שהוא עושה זאת באמצעות מעשה נפשע, שפוגע בעם ישראל כולו. יתרה מזאת, יש פה הפרה של כלל התנהגות בסיסי, שהממשלה מנסה ללמד את הציבור, שמירה על מוסר תשלומים. מוסר תשלומים נפשע, שעצירת הכספים הוא הוא הגורם לו. עצירת כספים זאת, פוגעת בקבלנים ובעובדים מכלל הציבור הישראלי. עצירת סכום כזה של כסף, פוגע קשה בכלכלה כולה ומביאה משפחות שלמות לידי משבר כלכלי חמור.
בפינת המועדון, של תוכנית הטלוויזיה היום שהיה, מביאה, מיטל שפירו, המאיירת והעיתונאית, את עניין יום המאבק באלימות נגד הנשים, לידי זיקוק ותמצות ראויים לשבח. מאבקן של ארגוני הנשים, הפך להיות קיצוני ופוגעני ביותר, בגברים הוגנים, שהם לא אלימים. הוא מופנה לאחרונה, נגד כלל הגברים, בגלל היותם שונים מהנשים.
אבל העניין הזה, שהביאה בפינה שלה ביום האלימות נגד נשים, הוא עמוק והמאבק בו הוא החשוב ביותר שאפשרי. בפינה שלה מראה מיטל שפירו, כיצד המדינה, בהזנחתה את האלימות שמופנית כלפי הילדים, גורמת לצמיחת דור של נשים קורבנות וגברים פושעים. הילד, שנפגע הן מינית והן נפשית ופיזית, בידי המבוגרים, הופך, עם התבגרותו, לפגע רע בחברה, או לקורבן לכל פושע אחר, שיתעלל בו. רשויות המדינה, שלא פועלות כדי להיות בקשר עם כל ילד וילד, עוד בבית הספר, לא מגלות את הילדים האלו, שחיים בסיוט יום יומי. אם היה כוח אדם מתאים, מופנה לטיפול במשפחות הבעייתיות הללו, הייתה לנו פה חברה לא רק פחות אלימות, אלא חזקה ובריאה אלפי מונים! זוהי השקעה כדאית מאין כמוה.
כל העניין מזכיר לי את פרשת הירידה הדרסטית בפשיעה בניו-יורק בשנות התשעים. מחקר עדכני, גילה שהסיבה האמתית לזאת הייתה, חוק חדש שהתיר הפלות והתקבל בשנת 1973. ברגע שנשים, שלא היו מעוניינות או מסוגלות לגדל ילדים, יכלו לבצע הפלה, דור שלם של פושעים עתידיים, שהיו אמורים להמשיך להעלות את עקומת הפשיעה, לא נולד כלל...