לדאבון הלב מסבה הסלמת הטרור בגדה כאב-ראש לא קטן לכוחות הביטחון הישראלים באשר אין לו, בנסיבות הקיימות, מענה הולם. הוא ספונטני, מתפרץ פתאומית, מלווה בדקירה או בירי, רגע מפה ורגע משם, כשהמחבל המפגע מספיק להימלט על נפשו בטרם שיילכד.
ואף על-פי כן יש בידי צה"ל מענה כלשהו לטרור הספונטני. כך, למשל, הוא עשוי להחריב את ביתו של המחבל המפגע. במסורת הערבית נחשב ה"יאחרביתק" לעלבון וכלימה בלתי נסבלים, ששרצוי להמנע מהם בכל מחיר.
אלא שזה איננו המענה היחיד לטרור הספונטני. לא פחות מהחרבת ביתו של המחבל, יש משום עונש כואב בגירוש בני משפחתו מבתיהם השלווים והרחקתם מן הסביבה העויינת אל מעבר לגבול, בלב המרחב הערב שאיננו מסב נזק, לפחות בינתיים.
לא להחמיץ חייבים להודות שהגיעה העת ללמד את המחבלים המפגעים לקח שיהיה בלתי נשכח. סביר להניח שרק כך ילמד המחבל הספונטני שמוטב לו להימנע מיישום מזימותיו הנלוזות, אלא אם כן הוא סבור לתומו שאחריו המבול.
למען האמת מן הראוי להודות שצה"ל עדיין איתן וחזק דיו כדי לטפל, כמו שצריך, בקבוצות-טרור ספונטניות, שאין להן שום עורף מוצק כדי שישכיל לעמוד, לפרק-זמן ארוך, מאחורי מאוויהן הנלוזים והכמוסים.
ובינתיים, חבל על כל רגע פנוי מכדי להחמיץ את ההזדמנות הנאותה הנקרית בדרכו של צה"ל להשיב, ככל שניתן, למחבלים כגמולם.