שדרות פנסילבניה בוושינגטון הן הרחוב הפוליטי החשוב ביותר בעולם. במספר 1600 ניצב הבית הלבן, ובצמוד אליו - משרד האוצר. במעלה הרחוב מצויים משרד המשפטים ומטה ה-FBI, הארכיון הלאומי, הגלריה הלאומית לאמנות, עיריית וושינגטון, בית ההארחה בלייר האוס ועוד. בקצהו מתנוסס בניין הקפיטול ובו הקונגרס על שני בתיו. ויש בו גם שגרירות, אחת ויחידה מבין 186 השגרירות בעיר: זו של קנדה.
זה לא מקרי. היחסים בין ארה"ב לקנדה הם אולי ההדוקים ביותר בעולם, וכפי שאמר הנשיא
ברק אובמה בנאום בפרלמנט הקנדי: המדינות חולקות לא רק את הגבול הארוך ביותר (8,891 ק"מ) אלא גם את גבול השלום הארוך ביותר. מדי יום חוצים את הגבול בשני הכיוונים 400,000 בני אדם וסחורות בשווי 2.7 מיליארד דולר. לקנדה יש בארה"ב 12 קונסוליות ושלושה משרדי סחר, בעוד לארה"ב יש בקנדה כמובן שגרירות וגם שבע קונסוליות.
שתי המדינות שותפות בעשרות ארגונים, ובראשם נאט"ו וקבוצת G7 של המדינות העשירות. 1.16 מיליון קנדים לחמו במלחמת העולם השנייה, כולל בפלישה לנורמנדי. קנדה השתתפה במלחמות נוספות בהובלתה של ארה"ב: למלחמת קוריאה היא שלחה 27,000 חיילים, ו-40,000 קנדים שירתו באפגניסטן; חייליה לחמו נגד עירק במלחמת המפרץ ובקוסובו, והיא סיפקה סיוע טכני בפלישה לעירק. בין השתיים יש שיתוף פעולה ביטחוני הדוק של 24/7.
הסחר בין ארה"ב לקנדה הוא השני בגודלו בעולם והסתכם ב-923 מיליארד דולר ב-2023, עם ייבוא אמריקני של 482 מיליארד דולר וייבוא קנדי של 441 מיליארד דולר. 12.8 מיליון אמריקנים ביקרו בקנדה באותה שנה (כמעט 80% מכלל התיירים), ו-12.5 מיליון קנדים עשו את הדרך בכיוון ההפוך (שליש מכלל המבקרים). שתי המדינות מפעילות רשויות פיקוח משותפות, מתאמות אסדרה ומחליפות מידע.
סקר מנובמבר 2024 מצא, כי ל-87% מן האמריקנים יש דעה חיובית על קנדה - השיעור הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו (השנייה היא בריטניה, עם 84%). לעומת זאת, הקנדים פחות מתלהבים מארה"ב ובמיוחד מ
דונלד טראמפ: האהדה לארה"ב צנחה לשפל של 29% בשלהי נשיאותו וחזרה ל-50% ארבע שנים מאוחר יותר. 64% מהקנדים אמרו שהיו מצביעים בעד קאמלה האריס, לעומת 21% בעד טראמפ (וזה כאשר המפלגה השמרנית המקומית מובילה בסקרים על פני המפלגה הליברלית בפער של 26 נקודות). 82% מהקנדים דוחים את הרעיון של טראמפ להפוך למדינה ה-51 של ארה"ב ורק 13% תומכים.
אצל טראמפ אי-אפשר לדעת בוודאות, האם המספרים הללו - הפוגעים בנקודה הרגישה ביותר והחשובה ביותר שלו: האגו - לא השפיעו על החלטתו להטיל מכס של 25% על הייבוא מקנדה (ו-10% על מוצרי אנרגיה). הוא נימק את הצעד בכך שקנדה אינה עושה די כדי לבלום מסתננים החודרים ממנה לארה"ב ואת הברחות הסמים לשכנתה הדרומית. אלא שלטענת הקנדים, מדובר ב-1% בלבד מכלל המסתננים והם כן פועלים נגד מבריחי הסמים.
כך או כך, טראמפ פתח במלחמת סחר עזה נגד שתי שותפותיה הגדולות ביותר של ארה"ב - קנדה ומקסיקו, שהסחר איתן מסתכם ב-1.6 טריליון דולר לשנה. הוא עשה זאת למרות שקיימת תמימות דעים כמעט מוחלטת בקרב כלכלנים, לפיה המכסים יגולגלו לכתפי הצרכנים האמריקנים ויאיצו את האינפלציה, שהייתה הגורם מספר אחת שהביא לנצחונו, ושלמרות הבטחותיו - אף אחד מעשרות הצווים שהוציא בשבועיים האחרונים אינו מטפל בה.
טראמפ טוען, שהיצרנים הזרים יצטרכו לספוג את המכס. הניסיון מהקדנציה הראשונה שלו (כמו גם מעשרות שנים של מכסים בכל העולם) מוכיח שזה לא יקרה. אבל נניח שכן; קנדה כבר הגיבה במכסים משלה על הייבוא מארה"ב, סביר להניח שמקסיקו תלך בעקבותיה, ולשיטתו של טראמפ - היצרנים האמריקניים הם שייפגעו.