נניח שיימצא פתרון חוקי או שטראמפ יתעלם ממנו ויפעל בבריונות, כפי שעשה מול מדינות הרבה יותר חשובות ומשמעותיות מאשר ישראל ובוודאי מאשר הרשות הפלשתינית. ועדיין, הבעיות ביישום נראות על פניהן חסרות פתרון. הדבר האפשרי היחיד הוא הגירה מרצון והתיישבות מרצון; מול הפלשתינים אין לטראמפ שום מנוף שיכול לכפות עליהם להגר (וכאמור, זה גם פשע מלחמה). וכאן יש מכשולים עצומים בשני חלקי המשפט.
נתחיל עם ההגירה מרצון. בעיני הפלשתינים, העקירה ממקומות מגוריהם במלחמת השחרור (ונניח בצד את הוויכוח האם מדובר בגירוש או בבריחה) הייתה האסון הלאומי הגדול ביותר בתולדותיהם – זוהי ה"נַכְּבָּה" המפורסמת. לכן החזרה לצפון הרצועה הייתה כה חשובה לחמאס בעסקת החטופים: זוהי תמונת הניצחון שלו, או לכל הפחות תמונת העדר התבוסה. אבל די בכך שכמה אלפי פלשתינים יעזבו את הרצועה, כדי לתת לישראל תמונת ניצחון משלה או לכל הפחות תמונת חצי ניצחון. הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש, במקרה הטוב.
נעבור להתיישבות מרצון. טראמפ טוען שהרבה מדינות מוכנות לקבל את העזתים. אלא שעד היום לא שמענו אפילו על מדינה אחת כזאת; שמענו סירובים חד-משמעיים של מצרים וירדן, היעדים הראשונים שהזכיר טראמפ. מבחינת משטריהם של המלך עבדאללה והנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, די בכמה רבבות פלשתינים, ודאי תומכי ג'יהאד, כדי ליצור סכנה קיומית.
מותר לשער, שכמו בהרבה מאוד מקרים אצל טראמפ – הוא לא ממש מדייק, בלשון המעטה. איש אינו רוצה את הפלשתינים, כי בעבר הם הביאו איתם רק הרס וכאוס (לירדן, ללבנון, ליו"ש, לעזה). ואיש אינו רוצה להיות חלק ממהלך שמשמעותו היא קבורת רעיון המדינה הפלשתינית, הזוכה לתמיכה בינלאומית כמעט מוחלטת. ואיש אינו רוצה עוד פליטים, כאשר כולם רואים כיצד הימין הקיצוני באירופה משתמש בבעיות שיצרו כדי לאיים על עצם הדמוקרטיה.
טראמפ צודק בדבר אחד: נכון להיום, רצועת עזה אינה ראויה למגורי אדם. אבל בואו נניח שכל הבעיות ייפתרו ואפשר יהיה לפנות את כל התושבים; הרי יידרשו כמה וכמה שנים כדי להקים עבורם את אותן "ערים יפות" שעליהן מדבר טראמפ. ומה בינתיים? שוב מחנות פליטים, על כל הסכנות הנובעות מהם? בנייה מחדש של עזה יכולה להיות פרויקט נדל"ן רווחי מאוד (ודומה שלשם פוזל טראמפ, איש הנדל"ן עתיר ניגודי העניינים); אבל מחנות פליטים הם אך ורק הוצאות וכאבי ראש.
אז מה עושים? אפשר לפנות להיסטוריה כדי למצוא תשובות. ערי גרמניה ובראשן ברלין, דרזדן והמבורג היו עיי חורבות עם סיומה של מלחמת העולם השנייה. הירושימה ונגסקי חרבו כמעט לחלוטין. לונדון ספגה גם היא הרס חסר תקדים. ובכל זאת, איש לא פינה מיליוני תושבים – ואפילו לא מאות אלפים – כאשר הן שוקמו לתפארת בתוך שנים לא רבות. מה שנעשה באמצעים של 1945, ודאי אפשרי באמצעים של 2025.
ההצעות של טראמפ (ואני לא קורא להן "תוכנית", כי ממש לא נראה שיש כאן עבודת מטה מסודרת) הן פנטזיה, שסיכויי התממשותה שואפים לאפס. בתי משפט בארה"ב צפויים לבלום אותן, המדינות הרלוונטיות צפויות לבלום אותן, הפלשתינים צפויים לבלום אותן, המציאות צפויה לבלום אותן. אבל בינתיים הן יתנו לממשלת נתניהו את הסיבה/התירוץ להמשיך ולהימנע מבניית חלופה ממשית לחמאס. וכל עוד אין חלופה שכזאת – חמאס ימשיך לשלוט ברצועה. מי שחולם על ניצחון מוחלט בדמות רצועה נקייה מפלשתינים, יקבל תבוסה מוחלטת בדמות רצועה בשלטון חמאס.