1. תשע מילים שאמר בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה חשפו את השקר שמאחורי הדחתו של רונן בר. "בצה"ל ניצלנו הפוגה להחלפת הפיקוד, צריך לנצל גם כאן", אמר. כעת נראה את התאריכים. הפסקת האש עם חמאס הוכרזה ב-15 בינואר, היא נכנסה לתוקף ב-19 בינואר, הרצי הלוי הודיע על התפטרותו ב-21 בינואר. נתניהו הודיע לבר על הדחתו ב-16 במארס, ולשם כך הוציא אותו מהדיונים בשב"כ לקראת חידוש הלחימה ב-18 במארס. כלומר: הלוי התפטר יומיים לאחר התחלת הפסקת האש, בר פוטר יומיים לאחר החזרה ללחימה. נתניהו היה צריך את השקר הזה כדי להסביר מדוע לא הדיח את בר במשך כמעט שנה וחצי של מלחמה, אם אכן איבד את האמון בו כבר ב-7 באוקטובר כפי שטען. ברגע בו נופל ההסבר הזה, נחשפת האמת: להדחה ולעיתויה אין שום קשר למלחמה ולמחדל העצום בו אשם בר. ואז נשארנו עם ההסבר החילופי שסיפק בר: שיקולים זרים ופסולים ובמרכזם חקירת פרשת קטרגייט. 2. מכתבו של בר לשרים הוא כנראה אחד המסמכים המזעזעים ביותר בתולדות ביטחון ישראל. נתמצת את טענותיו, שברור שהן מופנות בראש ובראשונה (ולעיתים רק) כלפי נתניהו: ההדחה נעשית בהליך בלתי תקין, הנימוקים לה אינם אמת, היא נובעת ממניעים זרים ופסולים מיסודם שנועדו לגרום לשב"כ לפעול לטובת אינטרסים אישיים ולמנוע את חקר המלחמה וקטרגייט, השינוי בצוות המו"מ לא קידם את שחרור החטופים, נתניהו דחה הצעות אופרטיביות של השב"כ לפני ואחרי 7 באוקטובר, בהקשר של קטרגייט מצוי נתניהו בניגוד עניינים חמור ביותר, קיימת תפיסה זרה של נאמנות אישית במקום נאמנות לציבור, הועברו אין ספור התרעות לדרג מדיני, ההדחה היא סתימת פיות, היא מחלישה את הממשלה כלפי פנים ומול אויביה. אם רק 10% ממה שכתב בר הם אמת - נתניהו חייב לעוף הרבה הרבה לפניו. צריך כמובן לסייג ולומר, שחייבים לקרוא את הדברים בהקשרם - מאבקו של בר נגד הדחתו ועל דימויו הציבורי וההיסטורי. לצד זאת, במישור העקרוני, לא פעם עובדים מפוטרים חושפים את האמת משום שכבר אין להם מה להפסיד. בר לא יכול היה להוציא מילה לפני כן; נזכיר שנתניהו ציין בין עילות ההדחה את תמיכתו הפומבית בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. דומה שלמעט כמה חסידים שוטים במיוחד של נתניהו - הכל יאשרו שבשקילת הסבירות מי מבין השניים אומר אמת, הכף נוטה בצורה מכרעת לטובת בר. משפט אחד במכתבו של בר גורם לתחושת דז'ה-וו: סיכול החקירה בפרשת קטרגייט, הוא אומר, מהווה "סכנה ישירה לבטחונה של מדינת ישראל". לפני תשעה חודשים פחות שלושה ימים פרסמה ועדת גרוניס את ממצאי הביניים שלה בפרשת הצוללות ואת האזהרות ששלחה למעורבים. על נתניהו היא אמרה שהוא "סיכן את ביטחון המדינה". 3. המשפט האחרון במכתבו של בר מנוסח בפיקחות רבה: "את המענה המלא והמפורט לטענות העולות מהצעת ההחלטה וכן את המניעים העומדים מאחוריה אפרוס במלואן בפני הפורום שייקבע, בהתאם להחלטת הגורמים המשפטיים המוסמכים". אפשר לפרש אותו בשתי צורות: הוועדה למינויים בכירים או בג"ץ. מאחר שהממשלה החליטה, בניגוד לעמדתה של גלי מיארה, שאינה צריכה להיוועץ בוועדה - נשאר בג"ץ. על פניו ובהתאם לפסיקה רבת שנים, אין מעמד לעותר ציבורי כאשר מדובר בצעד פרסונלי שנגדו לא עותר מי שנפגע ממנו. כלומר: אם בר עצמו אינו עותר, יכולה הממשלה לטעון - ובמידה רבה של צדק - שיש לראות בכך השלמה שלו עם הדחתו, ושלא ניתן לכפות עליו לנהל הליך משפטי שמטרתו להחזירו לתפקידו. בר מעקר מראש את הטיעון הזה. הוא אומר: יש לי עוד הרבה מה להגיד (והוא רומז שטענותיו מגובות במסמכים), לא אפשרו לי לעשות זאת בצורה תקינה לפני ההדחה, ולכן אם למשל מיארה תאמר שיש לי זכות עמידה - אשמח לפרוס הכל בפני השופטים (והציבור). בר הוא כמובן משיב בעתירות נגד הדחתו, אשר לבטח לא יידחו על הסף - כך שאפילו אם בסופו של יום ייקבע שאין לעותרים זכות עמידה, גרסתו תישמע במלואה. 4. השאלה המשפטית המיידית היא האם בג"ץ יוציא צו ביניים להקפאת ההדחה ומינוי מחליפו של בר. ברוב העתירות יש בקשה לצו שכזה, ולכאורה יש סיכוי טוב שהיא תיענה. כדי לקבל צו ביניים, יש להוכיח שסיכויי העתירה אינם מבוטלים ושמאזן הנוחות נוטה להקפאת המצב הנוכחי. לגבי הרכיב הראשון: די בכך שהממשלה פעלה בניגוד גמור לחוות דעתה של גלי מיארה, כדי שלעתירות יהיה סיכוי לגמרי לא רע להתקבל, וזה עוד לפני השאלה מה באמת עומד מאחורי הדחתו של בר. לגבי הרכיב השני: הממשלה קבעה למעשה שניתן לפטר את בר בכל יום, ברגע שיהיה לו מחליף, ולכל המאוחר בעוד שלושה שבועות. בלי צו ביניים, העתירות יהפכו לתיאורטיות שכן ההדחה תהפוך למעשה עשוי. 5. יהודי צפון אפריקה מספרים על ה"מוֹרי" (הרב), שנשאל בשבת האם מותר להוציא חמור שנפל לבאר. הוא השיב בשלילה, גם כאשר אמרו לו שמדובר בפיקוח נפש ובאובדן ממון. אבל כאשר אמרו לו שזה החמור שלו, הוא הזדעק: "תמשכו אותו בשתי האוזניים!" זה מה שמזכיר הרמז של נתניהו לכך שלא יקיים פסיקה של בג"ץ אשר תבטל את הדחתו של בר. זהו עוד סימן להיסטריה שבה הוא מתייחס לחקירת פרשת קטרגייט - וכנראה הוא יודע מדוע. 6. עוד שתי הערות לסיום. האחת: אומנם היה זה יאיר לפיד אשר מינה את בר ב-2021 לראש השב"כ, אבל היה זה נתניהו אשר מינה אותו ב-2018 לאחד משני סגני ראש השירות - המקפצה הקבועה לתפקיד הראש. לכן, נתניהו לא יכול לטעון שמדובר במינוי פוליטי של מתנגדיו, אלא להפך - זהו עוד אדם בכיר מאוד שעבד בצמוד אליו במשך שנים וכעת מוצא את עצמו, שלא ביוזמתו ועל לא עוול בכפו, בצד השני של המתרס. השנייה: 33 שרים יש בממשלה הגדולה ביותר (והכושלת ביותר) בתולדות ישראל. כולם תמכו בהדחתו של בר. איש לא נמנע וכמובן שאיש לא התנגד. איש מהם לא חשב לרגע שאולי יש משהו בעמדתה של מיארה, שאולי יש משהו במכתבו של בר. איש מאלו המתיימרים להיות שומרי מצוות, לא זכר לשבריר שנייה את ההלכה לפיה אם כל הסנהדרין מרשיעה - אזי מזכים את הנאשם, בין היתר בשל החשש שההחלטה התקבלה בחיפזון ובלא מחשבה, שהדיון היה חד-צדדי, שהמסקנה הייתה מוכתבת מראש. וזה בדיוק מה שקרה כאן.