הנה ימים נוראים ממשמשים ובאים עלינו לטובה ואני - גם אתם? - מתחיל לקבל "שנות-טובות" במייל; איחולים וירטואליים מגופים וממוסדות עסקיים, מסחריים במובהק. השולחים אינם מכירים אותי, לקוח פוטנציאלי ( כך הם מקווים ו...מנסים אותי) שלהם, אני סתם כתובת סתמית בעבורם. אולי יצמיחו ממנו תועלת. אולי יפיקו רווח. אולי לא לחינם תהיה ברכתם, לא לריק יהיו איחוליהם.
יש לי, למזלי, אפשרות להסיר אותם מרשימת התפוצה אבל אין לי - אולי יש, אבל אני לא יודע - אפשרות למנוע את הגעת המייל שלהם אליי. מה הם רוצים ממני? ברור! אין שאלה בכלל, רק תשובה: כסף. רק כסף. כשהם מאחלים לי (כתובת מזדמנת, אקראית) שנה טובה, הם רוצים להכריז על קיומם. אני מעניין אותם כקליפת שום ששלג דאשתקד כיסה אותה.
לא איכפת להם כלל ועיקר אם לא תהיה לי שנה טובה. אם תהיה לי שנה רעה זה לא יזיז להם. הם לא יושיטו לי יד, לא יחזיקו לי אצבעות, לא ינידו עפעף. לא כלום.
הם גם לא מצפים לקבל ממני איחול דומה. הם מייחלים שאיחשף אל המוצר או אל השירות שלהם ואיהפך לצרכן, ללקוח - עם שנה טובה או בלעדיה- אחת היא להם. ובלבד שאשלם להם כסף.
חלק מהמאחלים הווירטואליים מוסיפים איור - תפוח טבול בדבש, או דג, כרטיס ברכה מנוקד רמזי-פרפרים, כוס שחצי מתכולתה - יין.
"שום דבר בעולם הזה לא תמים, לכולם יש אינטרס" נוהג לומר לי חבר שמייסר אותי באמיתות החיים ומקרקע אותי כל אימת שהוא מבחין בי הוזה ומרחף. "תרד אל הקרקע" הוא נוזף בי, דורש טובתי.
עצוב לי להיווכח, שאכן כך: גם איחול השנה טובה הוא נייר הצלופן הצבעוני שעוטף את העיקר הנסתר, את גרעין הקשה, את המניע העיקרי, אולי היחיד, לשליחת האיחול הווירטואלי - כסף. רק כסף. שנה טובה ומבורכת, לא כולל מע"מ.