ראשית, הערה אישית. אני כל הזמן בודק את עצמי. תחושת התיעוב שאני חש כלפי מפלגת "קדימה" מרגע לידתה גורמת לי לסיפוק אישי רב. מבחינתי, מדובר בהוכחה שהערכים שלי מגובשים, ועמידים. צלחתי בהצלחה את ההתקפה הארטילרית של "האברמוביצ'ים" על התודעה שלי. למצביעי קדימה אני אומר: "איך נפלו אפסים"...
פרופסורים למדע המדינה בכל האוניברסיטות בעולם, יכניסו את המפלגה הזו לתוכנית הלימודים, מפני שהיא עשתה היסטוריה. עוד לא קרה במדינה דמוקרטית, שמפלגה שמעולם שלא נבחרה, היתה בשלטון. ההתמודדות הראשונה שלה על לבו של הבוחר, נעשתה כשהיא כבר מבוססת עמוק בשלטון.
שודדי המנדטים מקדימה ניצלו את חולשתה של המערכת החיסונית בדמוקרטיה הישראלית. מערכת בריאה היתה דוחה את המפלגה הזו, מפני שהיא סוג של "חיידק טורף". מבחינה ערכית, קדימה היא פיקציה אידיאולוגית שהוקמה ע"י רודן מושחת, ומבחינה פוליטית, היא רמאות. בעזרתה של תקשורת תומכת, היא פלשה והתנחלה בתודעתם של מצביעים רבים.
סיבת הקמתה, אין לה ולא כלום עם האינטרס של האזרחים. היא לא נכנסה לנישה אידיאולוגית ריקה, והבשורה שלה לציבור, נכתבה ע"י סוקרים ויועצי תדמית שעבדו בעבר עם מפלגת "המרכז" (מנוחתה גיהינום!) שגם היא היתה פיקציה אידיאולוגית.
כמה מילים על מפלגת המרכז, לפני שאני ממשיך עם קדימה. הסיבה הראשית להקמתה היתה תאוות השררה, והשנאה לנתניהו. למעשה, השנאה הזו היתה מיכלי הדלק של המפלגה. אלא שעל תאוות שררה ושנאה, אי אפשר ללכת לבחירות. מה עושים? גונבים מנדטים מהליכוד, מקימים מפלגה חדשה מהניילון, ומכריזים על "פוליטיקה נקייה".
"הנורמות המוסריות שפשטו בליכוד תחת הנהגתם של נתניהו וליברמן, מהוות סכנה אמיתית למדינה", הזהיר והסביר דן מרידור (להלן מיסטר "קלין") את הקמתה של המפלגה החדשה (בראון-חברון, וביתן 28 - זוכרים?). לעומתו, אמנון ליפקין שחק, ראה בדאגה עמוקה את היעלמותו של החיוך הישראלי בתקופת ביבי. "שמתם לב שאנשים הפסיקו לחייך בארץ הזאת"? שאל והתחייב להחזיר אותו לשפתותינו.
ביבי הפסיד את הבחירות ב- 99, התפטר, ולקח איתו את מיכלי הדלק. "המרכז" נתקעה!! ברטרוספקטיבה מתברר, שהשחיתות לא ממש הפריעה לדן מרידור לשיר סרנדות, מתחת החלון של שרון ואולמרט המושחתים. על זה תוסיפו את קנס המיליונים שהשית מבקר המדינה על מפלגתו "הנקייה" של מיסטר קלין.
והחיוך העדין שהובטח לנו ע"י ליפקין שחק, הומר לצחוק מתגלגל. החיוך אזל במלאי, אז נהנינו מההפקר, וקיבלנו במקומו צחוק שערכו גבוה יותר. כל פעם שהסתכלנו על "המפלגה לדורות" שהנהיג איציק ("אני אאבק על חפותי עד יומי האחרון"!) מרדכי - התפוצצנו מצחוק.
קדימה אותו סיפור. כאז כן עתה, אייל ארד היה אחד מהמנועים שדחפו להקמת המפלגה, כדי "לרסק את האימאמא של ביבי". ושוב, השנאה לנתניהו ותאוות השררה מגבשים למפלגה אחת, חבורה של חשודים, נאשמים ומורשעים שבגדו במצביעיהם. מה ימכרו לציבור? שבמפלגת האם, אחרי בגידתם אין להם סיכוי להיבחר שנית לכנסת?
לשמוע את מאיר שטרית מכריז על מותה של האידיאולוגיה, ואת רוני בראון מדבר על "פוליטיקה אחרת" זה כמו לשמוע את צ'יצ'ולינה מלמדת את בנות ישראל החסודות - צניעות מהי.
ואולמרט? תסתכלו עליו. מאז המלחמה, הוא מתנהל כמי שחטף מנסראללה פטיש באוזן. שיווי משקל - זה הדבר היחיד שמעניין אותו. כדי לייצב את ראש ממשלתנו, יצרני הספינים של שרון, עובדים למענו בשלוש משמרות. את מצבו מאז חטף את הפטיש באוזנו, ניתן לסכם בשלוש מילים: "קשה אך יציב".
מפלגה שהוקמה בזכות בגידה, היסוד המוסרי שלה פגום. אהוד אולמרט לא יכול לבוא בטענות לאיש, אם בקרוב קבוצה מתוך מפלגתו, תגבש שליש מהמנדטים, ותפרוש. וברור שפרישה של שליש, תזרוק את קדימה לאופוזיציה. בלי שררה היא תגווע, ותיקבר ליד אחותה מפלגת המרכז. זה מה שיקרה! לגזור ולשמור.
(המאמר הבא בסדרה יתייחס למפלגת העבודה).