מלחמת לבנון השנייה הסתיימה "בניצחון בנקודות", לדעתו של הרמטכ"ל דן חלוץ, ולכן הוקמה ועדת חקירה כדי לאתר את הראויים לברכת האומה ולצל"שים. אולם יש אדם אחד שאינו ממתין למסקנות הוועדה והוא לא אחר מאשר נשיא סוריה באשר אסד. הלקח העיקרי שלו מהמלחמה, שצה"ל איבד את כושר ההרתעה שלו, לכן הוא מושיט לנו בימינו גזר, כששמאלו אוחזת במקל חובלים - שלום תמורת נסיגה כוללת מרמת הגולן, ולא... מלחמה!!!
רודפי השלום בכל מחיר, פוליטיקאים ועיתונאים כאחד, קופצים כמוצאי שלל רב על "ההזדמנות ההיסטורית" ומזהירים שאם נדחה את ידו המושטת לשלום של באשר אסד, אחריתנו תהיה כבמלחמת יום כיפור, שפרצה לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר התעלמה מאיתותי השלום של אנואר סאדאת. ובסופו של דבר, לאחר מחיר דמים מיותר של קרוב ל- 2,500 חללים, נסוג צה"ל מסיני עד לגרגיר החול האחרון.
אותם רודפי שלום בכל מחיר מתעלמים כמובן מהגרסה הסותרת לחלוטין את עמדתם האומרת: כי סאדאת הסכים לחתום על הסכם השלום בגלל שנוכח שלמרות שצבא מצרים הפתיע את צה"ל עם תחתונים מופשלים, הרי שצבאו נחל תבוסה מוחצת, הוכה שוק על ירך כששריוני צה"ל נעצרו בק"מ ה- 101 מקהיר. מסקנתו מהתבוסה היתה שאין לו כל סיכוי להכריע את צה"ל במלחמה, ולכן אין לו ברירה אלא ללכת בדרך השלום.
אפילו שנקבל את גרסתם של רודפי השלום בכל מחיר, הרי שאין לעשות גזרה שווה בין סאדאת לאסד משום שההבדל ביניהם הוא תהומי. אסד נותן מחסה בדמשק לראשי ארגוני הטרור הרצחניים ביותר, מחנות אימונים שלהם פועלים בעידודו ברחבי סוריה, הוא ממשיך להזרים אמל"ח לחיזבאללה, ואחרון ולא חביב הוא בן הברית שלו אחמדינג'אד שחרט על דיגלו להשמיד את ישראל. ועם האיש הערמומי והמסוכן הזה מציעים לנו לנהל מו"מ - אנואר סאדאת היה בזמנו חובב ציון לעומתו.
לפני כל מו"מ, אפילו חשאי, חובת ההוכחה היא על אסד, אם אכן ריקוד הטנגו שהוא מציע לנו אינו ריקוד עם זאבים, עליו לסלק מדמשק את חאלד משעל, לסגור את משרדיהם של ארגוני הטרור הרצחניים, להתיר קבורתו של אלי כהן בקבר ישראל. צעדים ראשונים שכאלה יאותתו לדעת הקהל הישראלית שכונותיו רציניות ורק אז ניתן לפתוח במו"מ.
ומעניין לעניין באותו עניין - לדעתם של אותם מחרחרי שלום, הסיבה העיקרית לחולשתו של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, היא שהוא החליד בעבודות השיטור בשטחים הכבושים, ובהתעמרותו בפלשתינים האומללים במחסומים. וזאת במקום להשקיע באימונים ובהתכוננות למלחמה הבאה. הם מגלגלים בצדקנות עיניים לשמים, ומתעלמים מכך שחיילינו נאלצו להתיש עצמם במרדפים אחרי טרוריסטים בקסבות ונאלצו להציב עשרות מחסומים, כדי לעצור מבעוד מועד את המרצחים והמתאבדים שהרימו ראש בעקבות "המזרח התיכון החדש", שהיה פרי הבאושים של הסכם אוסלו הנואל. בבחינת לא העכבר אשם אלא החור...
כמה נוח לשכוח את אותן שנים טרום אוסלו, שלמרות הכיבוש, נהנו הפלשתינים "בשטחים הכבושים" מבום כלכלי חסר תקדים, כשהשווקים שם המו מרבבות ישראלים שקנו שם מכל הבא ליד, והסתלקו משם הודות לערפאת וחבר מרצחיו שהתרנו את שובם מגלותם בתוניס. אך כמובן שאת השפויים אין לבלבל עם העובדות...