זוטא היא מילה ארמית המופיעה בספרים מתקופת התלמוד. הביטוי זוטי דברים, לעומת זאת, על אף צלצולו העתיק, הוא ביטוי מודרני, המופיע רק בספרי הגות שנכתבו בעברית חדשה. לשון המשפט מחבבת ביטויים הנשמעים כלקוחים מן המקורות. הנה מקרה המדגים יותר מכל את משמעות הביטוי ואת השימוש המדויק שעשה בו השופט יצחק עמית, מבית המשפט המחוזי בחיפה.
ליאורה מכלוף רכשה בחברת הביטוח הדר פוליסת ביטוח חובה. מכלוף שילמה את מלוא הפרמיה לשנה מראש. סכום הפרמיה 2,026 ש"ח. ארבעה חודשים לפני תום תקופת הביטוח, החליפה מכלוף את רכבה. מכלוף פנתה להדר וביקשה כי זו תסב את ביטוח החובה לרכב החדש. למה לא, אמרה הדר ומסרה למכלוף תעודת ביטוח חדשה הנושאת את פרטי הרכב החדש. התעודה החדשה הוצאה לתקופה של ארבעה חודשים וצוין עליה "לתשלום סך 46 ש"ח".
עד כאן הכול בסדר.
כחודשיים לאחר הוצאת התעודה החדשה, נפגעה מכלוף בתאונת דרכים כשהיא נוהגת ברכבה החדש. מכלוף פנתה אל הדר ודיווחה לה על התאונה.
את בכלל לא מבוטחת אצלי, אמרה הדר למכלוף והפנתה את תשומת לבה לכך שאותם 46 שקל, שנדרשו בתעודת ביטוח החובה, לא שולמו בטרם התאונה.
אכן, הודתה מכלוף, עניין התשלום נשמט מזכרוני. אבל הרי שילמתי לכם במסגרת התעודה הראשונה את מלוא הפרמיה לשנה שלמה.
אין לך אלא להלין על עצמך, השיבה הדר. הרי רשום בתעודה מפורשות כי "בלי חותמת הבנק אין תוקף לתעודה זו".
המחלוקת בין הצדדים, הגיעה אל השופט יצחק עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה.
נקדים ונבחן את טיבו של התשלום בסך של 46 ש"חשנדרשה מכלוף לשלם עבור תעודת ההחלפה, קובע השופט עמית. האם מדובר בפרמיה המהווה תנאי לתוקף ביטוח החובה, כטענת הדר, או בעמלה עבור עלות החלפת התעודה, כטענת מכלוף.
מהראיות שהובאו במשפט, מסיק השופט, כי התשלום בסך 46 ש"חהוא סכום קבוע המשתלם עבור תעודת החלפה. סכום זה אינו תלוי בסוג הרכב, בגודלו, בשנת הייצור וכיוצא באלה פרמטרים, אלא נובע אך ורק מעלות רישום הפרטים החדשים בתעודת הביטוח.
בפני השופט הובא גם מכתב פנימי של מנכ"ל אבנר למנהלי חברות הביטוח. באותו מכתב נרשם, כי כאשר המבוטח שילם את תעודת הביטוח השנתית אך לא שילם את התעודה החליפית, תכיר חברת הביטוח בכיסוי הביטוחי, אפילו במקרה בו כללה התעודה החלופית תוספת פרמיה עקב שינוי גודל הרכב.
ניתן לראות במכתב הפנימי ראיה לכך, שהתשלום בגין תעודת ההחלפה נתפס על-ידי חברות הביטוח כסכום המשקף הוצאה או עלות הנפקה של תעודה חלופית. מהמכתב הפנימי ניתן להסיק על נכונות חברות הביטוח להכיר בקיומה של חבות ביטוחית, גם אם לא שולם התשלום עבור התעודה החלופית.
הסך של 46 ש"חאינו פרמיה, אם כן, אלא עמלה בלבד, עמלה שנועדה לכסות את הוצאות החלפת תעודת הביטוח, בבחינת תשלום טכני גרידא. זאת, להבדיל מתעודת הביטוח המקורית שתכליתה לשכלל את חוזה הביטוח כנגד תשלום הפרמיה.
ייתכנו מקרים, בהם שינוי התנאים בפוליסה ישפיע גם על סכום הפרמיה, כגון הוספת נהג המורשה לנהוג ברכב, או תוספת של נהג צעיר או חדש. לא זה המקרה שבפנינו, קובע השופט. סכום הפרמיה שהיה על מכלוף לשלם נותר ללא שינוי. הוא שולם במלואו עם תחילת תקופת הביטוח. תעודת הביטוח המחליפה, הותירה על כנה את תקופת הביטוח. המבוטח הוא אותו מבוטח. סכום הפרמיה נותר אף הוא ללא שינוי.
טול מקרה, מבהיר השופט את עמדתו, בו שילם בעל הרכב את פוליסת ביטוח החובה במלואה לתקופה של שנה ותעודת הביטוח אבדה לו. יש להניח, כי כשחברת הביטוח תנפיק לבעל הרכב תעודה חדשה הוא יידרש לשלם עלות הנפקתה בסך 46 ש"ח. קשה להלום, כי במקרה שבעל הרכב לא ישלם את העמלה הנדרשת, נראה אותו כמי שנהג ללא כיסוי ביטוחי.
כך גם במקרה שלפנינו. שלילת הכיסוי הביטוחי היא תוצאה לא ראויה ולא צודקת.
לא זו אף זו, מוסיף השופט, "אפילו הייתי מגיע למסקנה שהסכום של 46 ש"חמהווה תוספת לפרמיית הביטוח, שלילת הכיסוי הביטוחי בשל אי תשלום סכום פעוט זה, בבחינת 'זוטי דברים', אינה תגובה עונשית צודקת והולמת בנסיבות המקרה. קל וחומר, משהגעתי למסקנה כי מדובר בעמלה בלבד".
מעבר לכך, אפילו בתוספת פרמיה מדובר, קובע השופט, מששילמה מכלוף את מלוא הסכום מראש לתקופה של שנה, יש לזקוף את התוספת שלא שולמה, לסוף התקופה. דהיינו, רק אם התאונה היתה מתרחשת ביום האחרון של תקופת הביטוח, אולי היה פתחון פה למבטחת. אלא שמכלוף נפגעה בתאונה שאירעה בעיצומה של תקופת הביטוח.
בסופו של יום, אם כן, חברת הביטוח הדר שילמה את מלוא נזקי גופה של מכלוף.