אל תאמינו לסוחרי סמים, ולסוחרי "שלום מדומה". אלה ואלה, מה שמעניין אותם זה למכור. לשניהם, ציבור לקוחות שבוי. בעגה הם נקראים "נרקומנים", או "מכורים". שני סוגי הנרקומנים, זה המכור לסמים, וזה המכור "לשלום" חיים בהכחשה, מה שמעצים את הבעיה, ומעכב את הגמילה.
המכורים לסמים, מוכנים תמורת מנת סם, לעשות דברים נוראים. הזכרים מסוגלים לבצע פשעים מחרידים, שבסופם יקוששו כמה גרושים, והנקבות, שהטבע צייד אותן באיברים עם ביקוש, מוכנות תמורת סוטול קצר, להפקיר את גופן. מדובר במעגל חשוך שכדי להיגמל ממנו, נדרשים הנרקומנים לעבור ייסורי תופת. בינתיים, כדי לשכך כאבים, צורכים הנרקומנים חומר שהוא תחליף סם, שניקרא "אדולן".
בדומה לעמיתיהם המכורים לסמים, גם אלה המכורים ל"שלום", מוכנים תמורת אשליה של תהליך מדיני, לתמוך בדברים נוראים. למשל: עקירת אחיהם מבתיהם, ו/או בשיפור האלקטורט של ארגוני הטרור הקיצוניים, ובהחלשת המתונים שבאויבינו. והכי חשוב: אח"כ להתפלא על התוצאה.
מי שהיה בטוח בניצחון הפת"ח בבחירות האחרונות ברשות הפלשתינית, קיבל להפתעתו את החמאס. ומי שחפץ היום בחיזוקו של אבו-מאזן "המתון" לקראת הבחירות הבאות, יצטרך לראות בניצחונו של חאלד משעל "הקיצוני" (המרכאות מסגירות את דעתי, שאין הבדל ביניהם). לתחזיות מדיניות שגויות יש באזורינו מחיר כבד. אחרי שסוטול השלום מתפוגג, חוזרים לתחושה הקבועה - מפח הנפש.
מאחר שהתוצאה של כל מהלכי הסרק האלה היא "פסטיבל דמים", הם מוכנים בינתיים להסתפק ב"תחליף שלום". הסכם הפסקת האש הטרי, שהרמטכ"ל אמר עליו ש"נועצו איתנו באופן חלקי", ושכל הלשעברים בביטחון אומרים עליו, שהוא מאפשר התעצמות והתחמשות ארגוני הטרור, הוא תחליף תהליך שלום: "אדולן מדיני". אחרי ההתפכחות, כולנו מוזמנים ללוויות של "קורבנות השלום המדומה". זאת לא הערכה או דעה, אלא עובדה משוכפלת. ריטואל!
בפראפרזה לפתגם "יודע צדיק נפש בהמתו", ניתן לומר על סוחר השלום המדומה, אהוד אולמרט: "יודע נוכל נפש צרכניו". כדי למכור לסופרים עמוס עוז, א.ב. יהושע, ודויד גרוסמן (להלן: צרכני "אדולן מדיני") אשליה של תהליך, הוא "מעסיק" מערך שלם של סוכני מכירות עם ניסיון רב. חלקם עובדים בפס הייצור במפעל הספינים של "אדלר את ארד", וחלקם עובדים בתקשורת.
לעומת מנהיגנו שמלעיטים אותנו ב"אדולן מדיני", מנהיגי אויבנו מציעים לעמם "סלאמי מדיני". דהיינו, הם מתקדמים אל היעד הסופי שלהם צעד צעד, עקב בצד אגודל - "פרוסה אחרי פרוסה" (מי שרוצה להבין יותר, שיקליד בגוגל "תורת השלבים").
צריך להיות עיוור ומטומטם כדי לא לראות את האבסורד בדרישה הרופסת של מנהיגינו לקבל מהפלשתינים את מה שהתחייבו בהסכם אוסלו ולא קיימו: פירוק הטרור!! 13 שנה אנחנו מתחננים לקבל דבר אחד בלבד - ולא קיבלנו. יותר נכון, מאויבינו קיבלנו טרור רצחני, וממנהיגינו "אדולן מדיני".
בזמן שנרקומני השלום בינינו שברו קריז, שכנינו קיבלו ממנהיגיהם עוד פרוסה, ועוד פרוסה, בדרך למימוש חלומם המדיני: פלשתין הגדולה. רק כשיקבלו הפלשתינים את הפרוסה האחרונה של ה"סלאמי", נתעורר כולנו עם כל הנקניק. מה שיכול לשמח חלק ממאוכזבי "מצעד הגאווה", עלול להתברר כסוף המפעל הציוני.
עמוס עוז קורא להפסקת האש: "האור בקצה המנהרה". בגלל השפעת האדולן, הוא לא מוכן להאמין שהאור הזה שהוא רואה, מעיד על רכבת שמתקרבת אליו. הוא מכור. אולמרט מכיר את המכורים שלו. אנשי החוק חייבים לסלק מחיינו את סוחרי הסמים, ואזרחי ישראל חייבים לעשות את אותו דבר, לסוחרי השלום המדומה. כי בנפשנו היא...