בכל הנוגע לנישואין וגירושין, הסברה הרווחת בקרב הציבור הרחב הינה כי כאשר עומדים בני הזוג מתחת לחופה, מחזיק כל אחד ברכוש אותו הביא בטרם הנישואין.
התייחסות זו לעיתים אינה רלוונטית כשמדובר בזוגות צעירים שנכנסים לחופה ובאמתחתם אין דבר וחצי דבר בכל הנוגע לרכוש, ולאחר הנישואין - הם בונים את עצמם - כמו גם רכושם - בידיים משותפות. יוצא אפוא, שאז לא תהא כל מחלוקת משום שהרכוש שנצבר הינו רכושם המשותף.
הדברים הללו אינם ברורים ונהירים כאשר המתחתנים הינם בני זוג שגילם מתקדם, דהיינו: מעל לגיל הנישואים הממוצע; או לחילופין - בני זוג הנישאים בפעם השנייה בחייהם.
עד היום ברור היה שכל אחד בא עם רכושו ואם מחליטים השניים - חלילה וחס - לצאת מהמסגרת הנישואים - הרכוש שיחולק יהיה זה שנצבר על-ידם בעודם נשואים.
לא עוד כך הם הדברים והכל בא ממחוזות ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בפס"ד חדש (ע"מ 1055/06) שביטל את האמור והפך את הקיים עד כה. במה דברים אמורים?
התובעת חיה עם הנתבע - בעלה במשך 22 שנה. הם התגוררו בדירה שנרכשה על-ידי הבעל עוד בטרם כרך את גורלו בנישואים לתובעת. בכל שנות נישואיהם, שכמו אצל כולנו - ידעו ירידות ועליות, לא שונה הרישום במקרקעין לטובת מישהו אחר זולת הבעל, והדירה נותרה במשך כל השנים הללו בבעלותו.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הצדדים לא חיו בהרמוניה והבעל לא התכוון לתת לאישה חלק כלשהו - מתישהו בדירה. בהחלטה בבית משפט קמא קבעה השופטת: "נסיבות אלה אינן מצביעות על כוונת שיתוף בנכסים, ולכן הדירה שהיתה בבעלות הבעל טרם נישואיו לא היתה נכס שנספג לנכסי המשפחה, ואשר האישה הפכה לשותפה בזכויות בו."
האישה לא ויתרה וערערה על החלטת ביהמ"ש למשפחה היישר לבית המשפט המחוזי. זה האחרון קיבל את ערעורה של האישה וקבע כי החיים בדירה גם אם לא היו הרמוניים לאורך כל הדרך היו בגדר חיי שיתוף בין בני זוג במסגרת חיי משפחה רגילים עם עליות ומורדות. עוד קבעו שופטי הערעור כי רישום פורמלי אינו מלמד על כך שלא היתה כוונת שיתוף.
יוצא אפוא שרישום בלשכת המקרקעין של בן הזוג השני שחי בדירה שלא הביא עמו בטרם הנישואין - אינו מהווה ראיה כלשהי לשיתוף בנכסים, במיוחד אם מדובר בדירת מגורי בני הזוג.
והמסקנה: למרות שרישום בלשכת המקרקעין מחוייב על-פי סעיף 8 לחוק המקרקעין בכל עניין שיש בו עסקה במקרקעין, מפסק דין זה בערכאת הערעור נלמד שעצם החיים המשותפים בדירה לאורך השנים - מקבעת את הזכות שיש לבן הזוג שאינו רשום - בנכס.
והערתי כעו"ד: יש מקרים שהסכמי ממון עדיפים על-מנת לשמור על זכויות בעלי הנכס, אם חפצים בני הזוג בכך.