הז'אנר הוא דרמה בריטית, התסריטאית היא מרתה פיינס, אחותו של השחקן ראלף פיינס. בסרט לוהקו עוד מספר שחקנים נפלאים, בהם פנלופה קרוז הידועה מסרטי אלמודבר (כאן היא משחקת נערת ליווי, החולה במחלה סופנית), ובן צ'אפלין, המשחק בסרט את דמות העיתונאי, המחפש כותרת לעיתון צהובון, ועקב כך בוגד בחברו הטוב, עד כדי הריסת חייו המקצועיים כעורך דין מצליח בחברה מסחרית גדולה וקריסת חייו האישיים והמשפחתיים.
הסרט עוסק בפוביות שונות, שגורמים להם הלחצים התת מודעים. כל אחד משמונה הדמויות המופיעות בסרט עסוק בחרדה באופן בלתי מודע.
שופט בית המשפט העליון (בדימ.) נחרד כאשר נופלת בתחילת הסרט אבן מביתו לשימור, וכמעט הורגת את אשתו האובססיבית בנוגע לטיפול בגינה המטופחת של ביתם. הוא טרוד בשמירת שמו הטוב, מעמדו המכובד וחייו הבורגניים. היא אישה שורשית, שכל מעייניה נתונים לגינה, הסלע המוצק של השופט, אשר נושא עמו קופת שרצים, ממזרה מנערת הליווי שלו. האישה לעומת זאת, בהיוודע לה על הבת הלא חוקית של בעלה המכובד, אינה עושה מזה עניין.
יש כאן הרבה ביקורת על חיי החברה הלונדונית, על חיי השקר של האנשים המייצגים אותה. לכל הדמויות יש צד אפל סמוי, בחייהם, הנובע מאישיותם ומצורת התנהגותם.
הזוג הצעיר המתואר בסרט הוא בנו של השופט, עו"ד מצליח ואשתו, הם גרים בבית סטרילי, מנהלים מערכת זוגית אנמית, שאין בה דיאלוג אישי אמיתי ומגדלים בן עם המון חסכים רגשיים, המרסס על הקיר את שמה של הארנבת שלו. אמו עסוקה כל הזמן בגופה, בקניות, ברכישת חפצי אמנות יקרים, אך למעשה כל אלה, אינם ממלאים את הריק הקיומי שבתוכה, גם לא הפסיכולוגית שלה, או מאמן היוגה.
עו"ד מצליח להתפתות לבוס שלו תמורת בצע כסף רב, ולטפל בתיק מניות שמן של שר מושחת, הנהנה ממעמדו לטובת האינטרסים הכלכליים האישיים שלו.נשמע די פמיליארי במחוזותינו.
הזוג השלישי שאנו נפגשים עמו בסרט הוא עובד סוציאלי רגיש, שלא כקולגות שלו למקצוע, מנסה לעזור מעל לנורמות המקובלות לנערת הליווי החולה, המתעקשת להחזיק בבת הלא חוקית, ולקיים את תפקיד אימהותה בכל מחיר, אפילו במחיר התאשפזותה וקבלת טיפול למחלתה חשוכת המרפא.
עוד שתי דמויות מעניינות בסרט. האחת היא דמות העיתונאי המתוסכל, המנסה להביא סקופ לעיתון הצהובון בו הוא עובד, ומוכר בנזיד עדשים את חברו, עוה"ד המספר לו על עסקת הקומבינציה המסריחה עם השר. גם כאן אנו עדים למערכת יחסים שקרית, ולמסרים על מהותה ותפקודה של מערכת עיתון, המסוגלת להשמיד את הפרט עבור ידיעה סנסציונית.
הדמות הנוספת היא של החבר של אשתו של עוה"ד, אספן אמנות, הסנדק של הילד, הומוסקסואלי סט, המותקף על-ידי חבורת נערים, אותם הוא בא ללמד יחס והערכה לאמנות.
למעשה, מדובר כאן בחברה קוטבית. מצד אחד, מעמד עליון, עשיר , מצליח, מכובד, ומצד אחר, קיום קשה, מאבק יום יומי של פרנסה קשה, אנשים בשולי החברה, לא מוערכים, לא נחשבים, אבק אדם.
בשני הקטבים, העליון והתחתון יש פוביות רגשיות קשות. וכמעט אי אפשר לצאת מהן. בכל זאת הסרט ,בסופו, מציע פתרון רגשי אופטימי. אהבה גלויה איש לרעהו, לבן הזוג, למשפחה, לילד. הוא מציע להכניס צבע לחיים, לא להסתפק בכרומו רגש ובהשתעבדות אליו, אלא להכניס את קשת הרגשות לקיום האנושי, ובראשם את רגש האהבה על גילוייו הפיזיים, המילוליים, המחשבתיים והרגשיים.