סליחה, הילה. זו לא את, זה אני. טוב לי ברשת הסלולרית שעמה אני מצוי בקשר עסקי מתמשך, רב-שנים, לשביעות רצוני המלאה. אין לי סיבה להחליף רשת. לא, תודה. אני משוכנע שהמבצעים שלכם טובים, אטרקטיביים, מפתים אפילו, אבל תודה. באמת תודה. אני לא זקוק לשינוי. אין לי סיבה להחליף רשת. טוב לי להיות לכוד ברשת "שלי". שירות הלקוחות שם מעולה, מדהים. הוא יעיל להפליא, אדיב. השירות אנושי מאין כמוהו, מקצועי לעילא. מעודי לא המתנתי שם יותר מחמש דקות. מה שלא הבנתי - הסבירו לי בסבלנות, בפירוט. לא סיימו איתי עד שווידאו שהבנתי מה שהוסבר לי. אין לי ספק, הילה, שגם ברשת שאת נמנית עם אנשי השירות (המצויינים, כמשוער) שלה מתייחסים לקוחות בכבוד, ברצינות, עם חיוך ו(מכונת) קפה. באמת, תודה. שגם לך יהיה יום קפה (אני, אגב, אם את שואלת, אם המים רתחו, אם את מכינה גם לעצמך "משהו חם", מעדיף אותו טורקי - שחור ובוצי, עם כפית סוכר אחת. תודה).
זה לא עסק. זה מתחיל להישמע רע, מטריד. אחת לשלושה חודשים, בקירוב, מתקשרת אלי נציגת שירות יפת-שם (הילה, שירי, ליטל וכיוצאות באלה בנות עם שמות יפים לאוזן) ומנסה לשדל אותי לערוק - סליחה, אין לי שם אחר למעבר פוטנציאלי כזה - לחברה שהיא מייצגת. היא מבקשת ממני, לקוח אנונימי לגביה, שאנקוב בכמות המכשירים הסלולריים שברשותי, שאואיל, ברשותי ובטובי, לפרט את פרופיל השיחות של כל אחד מחמישה המכשירים שברשות המשפחה; שאייחד לה מזמני ואקשיב מדוע ההצעה שאותה "אני הולכת להציע לך עכשיו והיא מה-זה אטרקטיבית שחבל לך על הזמן."
נכון, הילה. חבל לי על הזמן. הזמן של שנינו - שלך, המנסה לשכנע, ושלי - האמור להשתכנע. חבל לי אבל בעיקר, עצוב. עצוב, כי לא הייתי רוצה שאת סוג השירות שאני מעניק ללקוחות שלי (התחום אינו מעלה ואינו מוריד, אני מבקש להידרש כאן אל הסוגייה מבחינה עקרונית, מוסרית) תעכיר אותה תופעה אשר את, אולי שלא בידיעתך, לא רק מייצגת אלא אף מאפיינת ומסמלת אותה - משיכת לקוחות (סליחה, לא אמרתי ולא כתבתי "גנבה"!) מחברה לחברה לאור היום, בגלוי, ללא מורא. לא הייתי, הו לא, רוצה, כמה לא הייתי רוצה, שכך יעשו לי מתחרים. אני דוגל ומאמין בתפיסה, לפיה יש די מקום לכולם. השדה פתוח ורחב. לכל אחד יש, כך אני מאמין באמת ובתמים, מרחב-מחיה גדול מספיק, כר להתפתח בו, אופק לשאוף אליו. אין סיבה לדרוך זה על רגלו של זה. אין הצדקה לנקוט שיטת שיווק פוגענית, כמעט פולשנית כזאת, אשר אף כי היא אינה בלתי חוקית, משהו בה, איך לנסח זאת באנינות-טעם-וריח, מריח לא טוב.
סליחה, הילה. זה לא אישי. זה כללי. זה עקרוני. אם את מתקשה להבין מה אני טוען כאן, על מה אני מלין, על מה אני קובל וכנגד איזו תופעה אני מתקומם - נסי, בבקשה, לשים עצמך במקומי. אולי תביני, אולי - רק - תחושי. בין אם כך ובין אם כך, הדברים האלה - הלוואי - יחוללו גם בך שינוי בזווית הראייה. אולי תראי אותי, אי אז, באור אחר: אורו של אדם שלא רוצה שייעשה לו מה שהוא לעולם לא יעשה לזולתו.
סליחה, הילה.