כן, זה האיש, נועם שליט (אין בינינו שום קשר משפחתי). מאז נפל בנו בשבי הופיע שליט האב באמצעי התקשורת השונים. היכן אשתו? לא חשוב. בכל משפחה עושים את ההסכם, מי הפרונט מן. וזה לא במקרה man. מלחמה, נפילה בשבי, משאים ומתנים זהו עסק לגברים. ונועם שליט, שלא ברצונו, נאלץ לשחק את משחק הגברים הזה. קשה לחשוב על אצילות, שלווה, אורך רוח ואיפוק, יותר ממה שהקרין האיש הזה מבעד למסך. אינו מתמסר למצלמות, מרצה את דבריו בשקט, שומר על כבודו ועל כאבו.
נועם שליט הוא גיבור בעל כורחו. אב שבנו נלקח בשבי האויב ומאז הוא מופקר בידי המדינה. האב הנחוש הזה מייצג גם אותנו, צופי טלוויזיה, אזרחים, כולנו רגע לפני האסון, שבו ניווכח שהדברים אינם כמו שהם נראים, ומי שסמכנו עליהם, יש להם סדר יום ועדיפויות וגלגלי שיניים שגורסים אותנו. נועם שליט יודע היום הרבה דברים שאנחנו עדיין מתכחשים להם.
לפני מספר ימים הוא צץ בטקס ברית המילה של אחיינו של השבוי אלדד רגב, "טקס אליו הוזמנה התקשורת" כדברי הכתב באחת מהרשתות, ששידרה את הקטע במשך דקות ארוכות עד שלא יכולת שלא לתהות מה ההיגיון העיתונאי והציבורי שבדבר. גברים ועוד גברים היו שם סביב התינוק, וכולם אמרו טקסטים שכמו נועדו להחזיק את השבוי בתמונה, בעיקר תמונת הטלוויזיה.
נועם שליט היה כמובן בין המוזמנים ונראה כמי שהמצלמה עקבה אחריו עד שהגיע אל קרבת הרך הנולד, לומר את דברי ההתפעלות המקובלים. "רק נולד וכבר בטלוויזיה", נמלטו מפיו המילים, בשמץ קל שבקלים של לעג על התפקיד הגרוטסקי שהוטל עליו ועל התינוק לשחק. היום פורסם ששליט פנה במכתב לבנו מעל דפי העיתון המזרח ירושלמי "אל קודס", וכרך את שובו מהשבי בשחרורם של אסירים פלשתיניים. ולוואי והדברים יקרו.
הבחירה בנועם שליט כאיש השנה היא דרך לחזק את ידיו ואת ידינו. ממליץ גם לכם לאמץ איש שנה כלבבכם, ולו כפעולת-נגד מול מנהג עריצי התקשורת לכפות עלינו את אנשי השנה שלהם.