ישראל הופכת במהירות למעצמת "דואר-זבל". במשך חמשת החודשים יוני-אוקטובר 2006 דורגה ישראל במקום הראשון בעולם בתפוצת דואר זבל. דואר זבל מהווה נזק כלכלי מהדרגה הראשונה (האו"ם אומד את נזקיו לכלכלה העולמית ב-25 מיליארד דולר) ומאיים גם על עצם קיומה של מערכת העברת המסרים באינטרנט. כל עלות משלוח 'דואר-הזבל' נופלת על כתפי עסקים, ארגונים ויחידים שעל-פי רוב אינם מעוניינים לקבל אותו, בעוד העלות לשולח היא אפסית. תוכנות לעצירת 'דואר-זבל' ופתרונות טכנולוגיים אחרים אינם יעילים דיים. לנוכח אמצעי הטעיה שנוקטים משגרי 'דואר-זבל' חדשות לבקרים, הם עוצרים הודעות לגיטימיות ומעבירים הודעות לא רצויות.
בנסיבות אלה, דרושה חקיקה יעילה, מיידית וברת אכיפה, כדוגמת זו שהתקבלה במדינות רבות ברחבי תבל. חקיקה אשר תשען על היסודות הבאים:
- עליה להתיר משלוח 'דואר-זבל' רק למי שהסכם בראש ובמפורש לקבלו (Opt-In).
- היא צריכה לעגן אמצעי אכיפה אזרחיים ופיצויים בלא הוכחת נזק.
- עליה לחול גם על 'דואר-זבל' שמקורו מחוץ לישראל.
- היא חייבת להיות נייטרלית מבחינה טכנולוגית, כדי לעצור היום את דרכי המשלוח הלא רצויות של מחר.