שמעתי את ההספדים עלי, מה אני אגיד לכם - צחקתי. מה, הייתי כזה נפלא? וואלה לא ידעתי. אני דווקא זוכר את עצמי מניאק לא קטן. גם אני, כמו רוב החבר'ה, הייתי בליין חרמן, פה ושם דפקתי ג'וינט, נהגתי חזרה הביתה מבילוי כשאני קצת שיכור, ואפילו לכלכתי על כמה בחורות, כנקמה על מה שעשתה לי ריטה שכינויה היה "(ש)ריטה לין". ולמרות כל אלה, אני מוצא את עצמי ב... גן-עדן.
כחילוני גמור, מעולם לא האמנתי, שיש דבר כזה "גן-עדן". אז תדעו לכם, שאני כותב לכם אשכרה מגן-עדן, ושיש פה, ים אנשים מכל העדות, מכל הצבעים, מכל העמים, ומכל הדתות. זה מסודר כאן לפי אזורים. האזור הכי מסקרן, זה של המוסלמים. בגלל השהידים. כולם טוחנים ללא הפסקה, ורק אחמד יאסין מחלק את הבתולות שלו לחבר'ה.
גם יהודים יש כאן- רובם דתיים. מהחילוניים ניתן למצוא רק כאלה שנפלו על הגנת המולדת, ו... רופאים. כששאלתי למה זה, אחד המלאכים השיב לי, שזאת החלטה מגבוה...
החברים שלי ואני, עוקבים, מנתחים, ומתווכחים הרבה על מה שקורה במדינה. תתפלאו: מלמעלה רואים הכול. על שני נושאים, יש בינינו הסכמה מקיר לקיר - שניהם מרתיחים אותנו. כשאני אומר אותנו, אני מתכוון לכל חברי חללי צה"ל. הראשון: ההשתמטות, והנושא השני: תופעת השחיתות.
פתאום אני קולט שעבדו עלינו. לא שרע לי פה - דווקא סבבה, אבל אני מרגיש פראייר. רבאק, על מה נגדעו חיי בטרם מימוש? על מה?! כדי שהרמאים בצמרת המדינה יחגגו? גדלתי על ערכים שאני לא רואה אותם בממסד הישראלי. ואני חוזר על מה שאמרתי קודם: מכאן רואים הכול!! מה קרה ל"תחושת השליחות"? המניאקים שדפקו את העסק, הפכו את "כל ישראל ערבים זה לזה", ל-"אדם לאדם זאב".
היה מי שאמר, "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". וואלה צודק! מכאן אני רואה שחייתי בעולם ישן. בישראל החדשה "הכסף מדבר". כולם מחפשים כסף. כל האמצעים כשרים להשגת כסף. כסף הוא כוח! כסף הוא חופש! כסף, כסף, כסף! אפילו הבחורות!- אם פעם, כדי לכבוש אותן היית צריך טנק צבאי ומדים מאובקים, היום זה ג'יפ אזרחי ובגדים ממותגים. אפילו הזיפים בפרצוף, זה לא מה שהיה פעם. היום הם מעוצבים. ואני האהבל, בזמן ששכבתי עם החברים שלי במארבים, המושחתים חילקו ביניהם את השלל.
אתם שם למטה רואים רק את קצה הקרחון, ודווקא אנחנו, מלמעלה- רואים את בסיסו. מפחיד, מרגיז, ומעורר המון ספקות לגבי העתיד. איך עבדו עלינו בעיניים. מכאן אני רואה במחלקה הטיפולית בבית-לווינשטיין, חבר שלי מהפלוגה שאיבד את שתי רגליו. ירון אחי, זה סבבה שפיזיותרפיסטית צעירה גורמת לך להזיע, אבל הפרוטזות שלך הן תוצאה של מניפולציה. הפוליטיקאים עשו עלינו קומבינה, אחי. אתה שילמת בשתי רגליך, אני שילמתי בחיי.
חלק מהילדים שלהם לא משרת. אני נזכר במבט המלגלג של מי שלמד איתי באותה כיתה - בועז אהרוני, כשראה אותי חוזר עייף ביום שישי עם מדים ונשק. הוא דיבר על היתרונות שמתלווים להשתמטות מ"שירות חובה", ואני תיקנתי אותו ואמרתי: "שירות זכות"! איזה אהבל הייתי, יא אללה. כשאני נרשמתי לאוניברסיטה, הוא כבר עשה את הסטאז'.
לפעמים כשהדם עולה לי לראש, אחד המלאכים מרגיע אותי ואומר: שכול הקומבינאטורים המושחתים והמשתמטים ישלמו אחרי מותם. וכשאני שואל אותו איזה עונש מחכה להם, הוא אומר לי: גיהינום! וכששאלתי מסקרנות, אם גיהינום זה מקום גדול מלא אש, הוא צחק: "לא, ההסבר הזה נועד לילדים. באורגינל, גיהינום זה ג'ונגל שורץ בעלי חיים ממין זכר, שניחנו באותו תיאבון מיני כמו שיש לבני סלע. מבחינתם של בעלי החיים האלה - הגיהינום של הרשעים, זה גן העדן שלהם"...