אלפי מלים נשפכו בעת האחרונה בעניין השחיתות הציבורית והפוליטית. משפט רוסי עתיק אומר: "ווסקה החתול מילל ומיילל, אך עולם כמנהגו נוהג" (על משקל "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"). יש אומרים שהשחיתות והפרוטקציוניזם היו כאן מאז ומעולם, מאז ימי מפא"י ההיסטורית. גם שם היו קומבינות, והעדפות אישיות, והפנקס של ספיר, והקליקות, והמינויים הפוליטיים...
אמת. תמיד היו בציבוריות הישראלית גילויים של שחיתות, אך מעולם לא היו בהיקפים כאלו ולא חלחלו כה עמוק לתשתית הציבורית. היום הם הפכו למגפה, כמעט לנורמה.
הם חדלו מלהיות "היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל". והפכו לכאלו "המתקבלים בטבעיות". בחלק מהמוסדות השלטוניים, "הקומבינה" היא חלק מהתרבות הארגונית, ויצביע ישראלי אחד שאינו יודע על מה אני מדברת. בתור שכך, כבר מזמן הפכו לדפוס שכיח, נפוץ, כמעט נורמטיבי.
אינספור כתבות מצוינות מהעת האחרונה, הדגישו את הקשר בין התופעות הללו לבין הבינוניות שפשתה בכל רבדי השלטון בישראל, ועל הסכנה המוחשית כתוצאה מכך לעצם קיומנו כחברה וכמדינה.
קיימת תחושה עמוקה ומטרידה אצל אזרחי ישראל של חוסר ביטחון קיומי. תחושה מעיקה ש"החומות" של המערכת הציבורית, שאמורות להגן עלינו כאזרחים החוסים בצילן - אינן קיימות. כאילו והיסודות עליהם אנו עומדים כחברה - רעועים ונעדרי אושיות, חוסן וביטחון בסיסיים. תחושת חוסר הביטחון מחלחלת ומדירה שינה מאזרחי ישראל.
שאלת מיליון הדולר היא: כיצד ניתן להפוך את המחאה הציבורית והתסכול הלאומי - לצעדים אופרטיביים. כאלו שיעשו שינוי אמיתי, מהותי. המצב הנוכחי שבו אושיות המדינה וסודותיה מופקדים בידי אנשים שחלקם נעדרי חוט שדרה ערכי ומוסרי, חסרי יושר ואינטגריטי, הוא בלתי נתפס מכל היבט שהוא.
איך מנקים מנגנון מושחת וכיצד משרשים נורמות קלוקלות שהפכו עם השנים ל"טבעיות"? איך משנים תרבות שלטונית לקויה ובונים אותה על בסיס נורמות מקצועיות ערכיות. כיצד הופכים את הנורמות הקודמות "ללא לגיטימיות"?
שאלות קשות. עם זאת, מבלי שנידרש להן, אנו עשויים למצוא את עצמנו בבוץ עמוק עוד יותר. מדינה הנמצאת בסכנה קיומית, אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מושחתת. אין לה את "מקדמי הביטחון" הכלכליים, הדמוגרפים, החברתיים, שיאפשרו את התנהלותה בכל מקרה. היה מי שהגדיר את השחיתות כסרטן המאיים על עצם קיום המדינה. אם לא יחול שינוי אמיתי במערכת הערכים השלטונית והציבורית - מאיימת השחיתות על קיומה הפיזי של מדינת ישראל.
על-מנת לשנות את המצב מיסודו, יש צורך בתוכנית מערכתית שתבחן ותרענן את הנוהלים הארגוניים והתפקודיים של כל זרועות התשתית הציבורית בישראל. יש לקבוע ועדה ציבורית בלתי תלויה לשמירת טוהר המידות בכל זרוע שלטונית. יש לקבוע עונשים חמורים בחוק למורשעים בשחיתות ובאי שמירה על טוהר המידות. על בתי המשפט להחמיר עם המורשעים ובכך להרתיע אחרים. יש לקבוע גבולות ברורים של מותר ואסור בכל תקנון מוסדי, ובכל מוסד ממלכתי ציבורי. חסל סדר עמימות.
להצלחת התהליך יש צורך בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. לא ניתן להסתמך על בתי המשפט-משטרה שיהפכו את הקערה על פיה. השינוי האמיתי, התודעתי - תחילתו בחינוך. יש לחנך את הנוער לתעוב וסלידה כלפי גילויים כאלו ולהוקעתם. להדגיש את חיוניות טוהר המידות, את כיבוד החוק ושמירת נורמות עבודה מוסריות ושקיפות. זאת, תוך נטילת אחריות אישית ומחויבות ציבורית.