הרבה מהזכויות בביטוח הלאומי, כמו הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, מענק לידה, קצבת זקנה ועוד מותנות בכך שהתובע יהיה תושב ישראל. ברוב המקרים, אין כל קושי לקבוע מיהו תושב ישראל. לא כך במקרה של בני משפחת בדראן, המתגוררים בכפר עקאב.
הכפר עקאב נכבש או שוחרר, תלוי בעמדת המתבונן, במלחמת ששת הימים. הכפר צורף לתחום המוניציפאלי של עיריית ירושלים והפך לחלק ממדינת ישראל, מכוח חוק יסוד ירושלים בירת ישראל. תושבי הכפר עקאב, הינם, אפוא, תושבי מדינת ישראל. ככאלה הם מבוטחים בביטוח הלאומי. לכאורה, אין יותר פשוט מזה.
אלא משפנו בני משפחת בדראן לביטוח הלאומי, למימוש זכויותיהם, נדחו מכל וכל. בכגון אלה, אמרו נציגי הביטוח הלאומי, צריך לדקדק. אל בית בדראן בכפר עקאב נשלח מודד מוסמך.
המודד, יורם אלישיב, הוציא מפה, מדד בשטח, בדק והשווה ולבסוף הגיע למסקנה: 54.20% מהבית נמצאים מחוץ לתחום שיפוט ירושלים. 45.80% מהבית נמצאים בתוך התחום. המודד לא התבקש ולא ערך מדידה של פנים הבית.
רוב הבית שלכם נמצא מחוץ למדינת ישראל, אמרו אנשי הביטוח הלאומי לבני משפחת בדראן. אתם לא מבוטחים אצלנו. בני משפחת בדראן לא ויתרו ופנו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
אמנם יותר ממחצית ביתנו, נמצאת מחוץ לישראל, הודו הבדראנים. אבל מדובר בטיפ טיפה יותר. לא זו אף זו: חדרי השינה שלנו מצויים בתוך ישראל. מקום השינה של האדם הוא מרכז חייו. לכן מרכז חיינו בישראל ואנו תושבי ישראל.
במשפט התברר כי על-פי הנחיה פנימית של הביטוח הלאומי רק "מי שלפחות 50% משטח ביתו הבנוי נמצא בתחומה המוניציפאלי של ירושלים יוכר כתושב".
האם ההנחיה הפנימית של המוסד, מקשה השופטת יפה שטיין, היא "שרירותית ובלתי מוצדקת". האם בכל מקרה ומקרה על המוסד לבדוק לגופו, על-פי נסיבותיו, אם יושבי הבית הם גם תושבי ישראל?
כידוע, מבהירה השופטת, תחומים משפטיים רבים נשלטים על-ידי מידות או זמנים. בתחומים אלה, נוצרים קווי גבול שרירותיים ויהיו כאלה שיימצאו מחוץ לקווים וייפגעו.
כך למשל, אדם שנולד יום אחד לאחר התאריך הקובע, לצורך הבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות. הוא לא יוכל לבחור או להיבחר אם טרם הגיע לגיל 18, אף אם "אחר" את המועד הקבוע בחוק בימים ספורים או אף בשעות ספורות. כך קבע גם בית המשפט העליון שלנו: "זו דרכה של תורת המשפט. יש ועיקרון מסוים שבדרך כלל טוב הוא כשלעצמו וטוב לבריות הימנו, גורם הוא במקרה קונקרטי מסויים לעוולות".
לכן פסקה השופטת, הנחית המוסד לפיה רק מי שיותר ממחצית ביתו מצויה בתחום ישראל מבוטח בביטוח הלאומי, הינה סבירה ובעלת תוקף מחייב.
האם אין חשיבות לחלוקת החדרים, ולשאלה היכן בדיוק ישנים בני הבית, תמהו הבדראנים.
החוק והפסיקה, משיבה השופטת, אינם יכולים לרדת לפרטים מעין אלו. הבית נחשב כיחידה אחת, בו אוכלים, ישנים ומבלים את הזמן. אין זה הגיוני כי בית המשפט יבדוק היכן וכמה זמן ישן כל אחד מבני הבית בכל אחד מחדריו. ואולי ממעטים בני המשפחה בשינה, ודווקא נמצאים רוב היום בחדר הסלון? ירידה לפרטים אלה אינה הגיונית ואינה מעשית. מה גם שבני הבית יכולים לשנות את המיקום הפנימי ולישון דווקא בתחום ישראל. ואם ייוולד תינוק, או אחד הילדים יתחתן, האם יהא על המוסד לשוב ולבדוק מעת לעת מה בדיוק השתנה בתוך הבית? עניין זה אינו הגיוני ואין לו סוף. הקביעה היחידה והנכונה הינה קביעה אובייקטיבית של מודד מוסמך, על-פי שטח הבית הבנוי, ולא על-פי חלוקת החדרים בתוך הבית.
לאור כל האמור, דחתה השופטת שטיין את תביעת בני משפחת בדראן להכיר בהם כמבוטחים בביטוח הלאומי הישראלי.