לפני זמן לא רב פרסמתי באתר לשכת עורכי הדין ובאתר זה מאמר שכותרתו "
דמוקרטיה ואוליגרכיה שיפוטית" מאמר זה מבטא בבהירות את דעותי על האקטיביזם השיפוטי ומקומו הראוי של בית המשפט העליון. אכן דעותי שנויות במחלוקת ציבורית נוקבת, הן בקרב ציבור המשפטנים והן בציבור הכללי. ניתן לומר שהשקפותי בהחלט אינן תואמות את דעותיו של ראש הלשכה וסיעתו הדוגלים באקטיביזם שיפוטי ובמעורבות עמוקה של בית המשפט העליון בפעולות הרשויות האחרות.
משום מה נחרד עורך אתר לשכת עורכי הדין מתוכנו של המאמר ועל אף שהוא רואה עצמו מחויב, במצוות החוק, במידת מה, לחופש הדיבור ולא יכול היה להימנע מפרסום מאמר "חתרני". הוא בחר להוסיף הערה מאלפת כדלקמן:
הדעות המובעות במאמר מהוות את דעותיו האישיות של הכותב ואינן משקפות בכל דרך שהיא את דעת הלשכה ו/או מי ממוסדותיה.
הואיל ולא מצאתי באף מאמר אחר שפורסם באתר הלשכה ואשר כותבו הביע דעה אישית את התוספת המסתייגת ומכיוון שהוברר שאין זו תוספת סטנדרטית למאמרים אישיים, הבנתי שזכיתי ליחס "מועדף", עורך האתר בחר להוסיף פסקה זו כאות להסתייגותו מתוכנו ומתוך רצון להדגיש כי הלשכה אינה דוגלת כלל בדעות המובעות בו.
תמהתי על הסתייגות זו שכן מעולם לא היה ידוע לי כי הלשכה ככזו[להבדיל מסיעה כלשהי] קיבלה אי פעם החלטות הנוגעות ליחס הרצוי בין הרשות השופטת לשלטון הנבחר והתומכת באקטיביזם שיפוטי. ידוע לי היטב שראש הלשכה ביטא ברשימות רבות את תמיכתו באקטיביזם השיפוטי ואף טען שבית המשפט העליון כיום אינו אקטיבי דיו. מעולם לא שמעתי כי עמדתו האישית של ראש הלשכה אושרה בהחלטה כלשהי של הגוף היחיד המוסמך לקבל החלטות והוא הוועד המרכזי.
אם היה מקום להוסיף את התוספת לפיה אין העמדה המובעת משקפת את דעת לשכת עורכי הדין, הרי תוספת זו היתה צריכה להיכתב רק בשולי מאמריו של ראש הלשכה המתפרסמים בביטאון ובאתר הלשכה. הטעם לכך הוא פשוט - ראש הלשכה אינו מוסמך לבטא דעתו האישית כדעת הלשכה ואם הוא מבטא דעה כזו מן הראוי להזהיר את הקורא התמים שאין זו עמדת הלשכה, מאחר שעקב תוארו קיים חשש לבלבול. אכן ישנן מקומות בהם המנהיג תמיד צודק ודעתו הנה דעת הממשל, אבל לשכת עורכי הדין, על-פי חוק אינה ארגון כזה, למרות שראש הלשכה מחזיק בדעה שונה ומנהל אותה כאילו היתה אחוזתו הפרטית.
באשר למאמר שפרסמתי הרי ידוע לכל שאיני ראש הלשכה ואיני חבר באף אחד ממוסדותיה הנבחרים ועל כן מובן מאליו שכל דעה שמובעת ברשימותי הנה דעה פרטית בהחלט, שאינה מחייבת איש זולתי. מאחר שעובדה פשוטה זו מובנת אפילו לעורך האתר הנכבד, הרי שהתוספת לא באה על-מנת למנוע בלבול מהקורא אלא "לסמן" את הדעות המובעות במאמר כדעות הסוטות באופו בולט "מהקו הרשמי" ולהסתייג מהן.
אף על-פי כן אם מתעקש נאמנו של ראש הלשכה לסמן את דעותי אסייע לו ואדגיש גם אני כי רשימותי אכן משקפות את דעותי ואותן בלבד. רשימותיו של ראש הלשכה, המשתייך לשוליים של השמאל הקיצוני במדינת ישראל, משקפות את דעותיו החריגות והמסוכנות לקיום המדינה, אך הלגיטימיות ואותן בלבד. לא זו בלבד שאין ראש הלשכה רשאי על-פי החוק להביע עמדת לשכה שלא עוגנה בהחלטות הוועד המרכזי, או המועצה הארצית, אלא שאף הלשכה עצמה אינה מוסמכת לקבוע עמדה עבור חבריה בנושאים החורגים מסמכותה כפי שזו נקבעה בחוק לשכת עורכי הדין.
כאן המקום לחזור ולהדגיש כי החוק מעולם לא הסמיך את הלשכה במפורש לקבוע עמדה בשאלות ציבוריות כמו "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד" ועל כן אין לדעת מוסדותיה, אפילו יתקבלו פה אחד ויוכרזו מעל כל במה אפשרית ובכול כנס חגיגי, כל תוקף מיוחד. אם יש למישהו ספק בכך הוא מוזמן לעיין בסעיפים 2-3 לחוק לשכת עורכי הדין. הלשכה רשאית אומנם [בהחלטת הוועד המרכזי] לחוות דעה בכל הנוגע להצעות חוק שעניינן בתי משפט וסדרי דין, אך אין היא, להבנתי, זכאית לחוות דעה רשמית ביחס למדיניות שיפוטית הנוגעת ליחסים שבין רשויות השלטון במדינה.
הדבר המרגיז בפרשה הוא ששוב ניתן להבחין בפער הבלתי נסבל בין הרטוריקה של הנהגת הלשכה הדוגלת בחופש ביטוי "כמעט מוחלט", כדברי ראש הלשכה באחת מההזדמנויות, לבין חוסר הסובלנות וחוסר הפתיחות המתגלות ללא הרף בכלי הביטוי שלה. חברים רבים טוענים כי בין ביטאוני הלשכה לעיתונות הרשמית בצפון קוריאה אין הבדל ממשי. כשלעצמי אני מתבונן בפרנסי הלשכה המתהדרים בדעות ליברליות ונזכר בסופר ש"י עגנון ובמשפט הבלתי נשכח מתוך הסיפור הרופא וגרושתו "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים, מבקשי חופש לנו ולכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות".