בימים האחרונים אנו שומעים רבים המתארים את המתרחש בדרום בכינוי "המערב הפרוע", אך בכך הם עושים עוול למתיישבי המערב האמריקני. שם היתה לאדם זכות להגנה עצמית וזכות להגנה על רכושו. גנבי בקר וסוסים נתלו כשנתפסו - וגם אם נאלצו זרועות החוץ לנדוד למרחק הם לא חדלו מלרדוף את השודדים המבוקשים ואף הציעו פרסים והערכה לכל מי שסייע בעצירת הנגע. בדרום הישראלי היחידים שנרדפים הם החקלאים שחייהם ורכושם הפקר.
שי דרומי, חוואי שניסה להתגונן, נמצא במעצר בעת שהשודדים שנכשלו בניסיון הבזיזה מתכננים את השוד הבא בביתם. גם השודד שנפצע יוכל ללכת לביתו לאחר שחרורו מבית החולים היות והמשטרה אינה רואה כל סיבה לאסרו עד עצם היום הזה.
"הכתובת חקוקה על הקיר", אומר שי דרומי ממושבו בבית המשפט בעת הארכת מעצרו. בעלי חוות ומתיישבים בודדים הפכו זה מכבר לטרף קל לבוזזים ומכת הגניבות החקלאיות מגיעה להיקפים עצומים אותם נדרשים המתיישבים לשלם במיטב מיסי המדינה האמורים לממן את ההגנה שלא ניתנת להם. מיסים אלו גם מממנים את הטיפול בשודד. על-פי אופי הטיפול בשי דרומי יתחזקו עוד יותר ארגוני הפשע בדרום ותעשיית הפרוטקשן תצמח.
בשדרות והישובים הסובבים את עזה סובלים האזרחים מהתקפות טילים מחוץ, בשאר הארץ נתונים האזרחים להתקפות מפנים בחסות ההשלמה עם שגרה מסואבת. שיגרה במסגרתה מובל מעת לעת לקורבן החקלאי שנאלץ לשקם מחדש את מפעל חייו או תושב שדרות המתבוסס בדמו לאחר סיבוב נוסף של רולטת הקאסם. עד כדי כך מסואבת השגרה עד שדובר המשטרה יכול היה לשחרר בתשובה לשאלה מדוע יכול גנב הבקר שנפצע לחזור לביתו לאחר הטיפול את הנוסח: "אף אחד לא הגיש תלונה...".
בניגוד לרפיסות הזאת גילו נציגי המשטרה עוצמה ונחישות בהכרזותיהם כי ראוי להעמיד לדין את שי דרומי בעוון רצח. בעצומה שהועלתה באינטרנט מבקשים תומכי דרומי להזכיר: "הקניית הגנה וביטחון לנפש ורכוש היא חובתה הבסיסית של מדינה כלפי אזרחיה ובמידה ונכשלה מלעשות כן עליה להכיר באחריותה במקום להעניש אזרחים שומרי חוק שקמו להגן על נפשם ורכושם".
ראוי כי המשטרה תפעל בנחישות למיגור תופעת הגניבות החקלאיות - ואם אינה מסוגלת להראות הקטנה מתמשכת של התופעה יש לשקול חלופות, שנעות מביטוח נזקים אוטומטי ועד הקמת ארגוני שמירה פרטיים בעלי סמכויות.
אנשים כשי דרומי הינם המחסום האחרון בפני כאוס של בזיזה המאיים עלינו - האלטרנטיבה האחרת המוצעת לתושבי הדרום הינה להמיר דה פאקטו אזרחות ולהפוך למשלמי מיסי חסות לשבטים הבדואיים "המתפרנסים" מבזיזה.
כתב ערוץ 2, שגיא בשן, הראה ביום שישי את מצוקת החקלאים בדרום. החקלאי משה הר-שמש מספר כיצד היה נוהג להתקשר למשטרה שלא הגיעה לסייע בזמן בשום מקרה שוד בחוותו, באחת הפעמים אף עקדו אותו שלושה גנבים והפליאו בו את מכותיהם עד זוב דם. רק כשבאחד האירועים דיווח כי ירה לכיוון הגנבים, הוזמן לתחנת המשטרה לחקירה: "תבוא מחר, תבוא למשטרה לבדוק למה ירית".
יצחק צדק, בעל חווה בדרום מספר: "פעם אחת קיבלנו מידע היכן נמצאים העגלים (הגנובים), הגעתי לבן אדם הביתה והצלחתי להוציא עגל אחד ולהביא אותו לתחנת המשטרה בעיירות. מפקד המשטרה אמר לי שאני צריך להחזיר את זה משום שזה מוצג משפטי. הוא איים עלי שאם אני לא אחזיר אחר כך את העגל הוא יכניס אותי לכלא".
החקלאי יצחק צדק, ששימוש בנשק חם כבר סיבך אותו במספר תיקי משטרה, הבין לאחר שנים של הפסדים כי לא יוכל לשרוד והחל כבר את החלפת האזרחות, כיום הוא משלם דמי חסות לכנופיה ששדדה אותו במשך שנים, כיום הוא ישן טוב בלילה ואפילו מקבל פיצוי במקרה של גניבה.
לאור ההתנהגות התמוהה של המשטרה במקרים אלו, נדרשת חקירה לבירור עומק של האינטרסים של כל המעורבים בקביעת המדיניות שהפכה את גנבי הבקר וגובי ה"פרוטקשיין" לשליטים הבלעדיים בשטח - במדינה בה צומחת שחיתות על כל חלקה טובה לא יפליא הדבר אם חלק מאותם תשלומי חסות לגנבים משולמים לקובעי המדיניות בשטח.