כשיצאתי מהסרט הזה שאל אותי בן זוגי אם יודעת אני לאפות עוגיות, ואכן הסרט הוא קומדיה פילוסופית חכמה המשאירה בפה טעם של עוגיות מאפה בית.
הסרט עוסק בשאלות הקיומיות הגדולות של החיים שכבר רבים וחכמים עסקו בהן, דוגמת סוקרטס, ניטשה, פרויד ואחרים. הוא עמוס רבדים פסיכולוגיים ופילוסופיים ומטלטל את הצופה בין בדיה למציאות.
מדובר בסוכן רשות המיסים, הרולד קריק, רווק בודד, החי חיים אפורים במיוחד. הכל אצלו מדוד ושקול ומתנהל על-פי שעון, כולל מספר הקשרים בעניבה, מספר הפעמים שהוא מצחצח עם מברשת השיניים, מספר הצעדים מביתו אל תחנת האוטובוס וכו'. תנועותיו אוטומטיות והוא מתנהג כטכנוקרט, אינו חושב לעשות שום שינוי בחייו.
אין לו חיים רגשיים, הוא אינו יוצא מהשגרה ואין שום חריגה בסדר או באורח חייו. עד שיום אחד שומע סוכן המס קול נשי המתאר את תנועות חייו מחשבותיו ואף מנבא את סופו הקרב לבוא. הקול החיצוני-פנימי הזה גורם לו לרצות לחפש את האישה המנבאת את מותו. הוא מנסה את עצת הפסיכולוגית המומחית שטוענת כי יש לרפא את הקולות בעזרת נטילת כדורים, אך גיבורנו אינו מסכים לחוות דעתה הקובעת כי הוא סכיזופרן וטוען כי הקול הנשמע לו הוא קריינות בלבד ואין זו מחלה כלל ועיקר.
הרולד מתחילה מנסה לשנות את גורלו על-ידי מציאת האישה בסרט, היא אמה תומפסון הסופרת האובססיבית, המנסה בכל כוחה ובעזרת עוזרתה למצוא לגיבור שלה מוות הולם.
הסרט עוסק בכוחה של הספרות והסופרת לברוא דמויות ולחסלן בכוחה של המילה [בבחינת החיים והמוות ביד הלשון]. הסופרת מועלה כאן לדרגת כוח עליון, שחיים ומוות בידה. אולם גם היא דמות בעיתית בפני עצמה - מעשנת בשרשרת, מנסה להתאבד, נוירוטית ופסיכוטית שכל מאווייה הם להגיע אל הסוף הטרגי של הרומן.
יש כאן אמירה מעניינת על היחס בין החיים לבין הספרות, בין הדמיון לבין המציאות, בין ספרות גדולה שיש לה סוף טרגי ברור ובין ספרות בינונית שאין לה סוף טרגי, והיא אפילו קומית מעיקרה.
יש הרבה אמירות שנונות וקומיות בסרט על החיים והמוות. המוות הידוע מראש בספרות יכול להפוך על-ידי בחירה של האדם המודע לרגשותיו לחיים שהוא רוצה שאף פעם לא היו לו.
הסוכן האפור מתאהב באופה צעירה בעלת בית הקפה, אותה הוא מבקר במסגרת עבודתו, וכל העת מנסה להסביר לה עד כמה היא מסובכת עם מס הכנסה. האופה הצעירה מצידה מבהירה לו עד כמה הוא בלתי מנוסה בחיי רגש ואהבה משום שלא טעם מימיו חלב עם עוגיות. הם מתאהבים והדבר הגורם לו לרצות לשנות את חייו האוטומטיים ולהחליפם בחיי רגש מלאי משמעות אמיתית.
הדמות המחברת בין הספרות לבין החיים היא המבקר הספרותי, הפרופסור לספרות המגולם ע"י דסטין הופמן. הסוכן מגיע אליו כדי להתייעץ איתו בעניין סוף הסיפור הטרגי, והפרופסור מציע לו להפוך את חייו מטרגדיה לקומדיה. למעשה, החיים מנצחים את המוות והסוף הוא באופטימיות ובדברים הקטנים המחממים את נשמותינו, כמו חיבוק חם לילד, הצלת ילד הרוכב על אופניו מתאונה, עוגיות מסוכרות נמסות בפינו מידה של אהובה, ואפילו הנאה מאטמי אף בקפיצה אל הבריכה.
במאי הסרט הוא מרק פורסטר, מככבים בו וויל פארל, אמה תומפסון, דסטין הופמן ואחרים.