בקדנציה הקודמת שלו נדרש ראש הלשכה לבעיית הצפת המקצוע שהייתה ידועה לפני ארבע שנים והרבה קודם לכן. באחת מרשימותיו הספורות שהוקדשו לעניינים מקצועיים ["על הפרנסה" - דבר ראש הלשכה ספטמבר 2002] התייחס להצעות שונות שעלו בקשר לבעיית הצפת המקצוע ופטר בבוז את כולן:
"בנסיבות קשות כאלה יש פיתוי גדול לחפש פתרונות פלא ומקסמי שווא למיניהם: "לסגור את המכללות", "להקשות את בחינות הכניסה", ועוד כהנה וכהנה עצות אחיתופל למיניהן. אל לנו להיכנע להבלים אלה. לא זו בלבד שעמדות כאלה אינן בדין, ואינן מתיישבות עם חובותינו כמוסד ממלכתי, אלא שכל ניסיון לנהוג כך נועד לכישלון, כפי שהוכח בעבר; עמדות כאלה רק גורמות פיחות קשה במעמדנו ותדמיתנו. עלינו להתייצב מול המציאות כפי שהיא ולחפש פתרונות אמיתיים ואחראיים להקלת המצוקה של חברותינו וחברינו אשר נפגעו בפרנסתם בשל אילוצי הזמן והמקום".
ראש הלשכה היה ונותר נאמן לעמדתו לפיה אין דבר ממשי שיכולה וצריכה לשכת עורכי הדן לעשות על-מנת לעצור את תהליך הצפת המקצוע וכל שהיא יכולה זה לנסות ולסייע לעורכי דין למצוא עבודה. ביחס לעתיד היה ראש הלשכה אופטימי וקבע:
"גם הנהירה למקצוע עברה את השיא והיא במגמת ירידה. מספר הנרשמים ללימודי משפטים ירד. חלק מן המוסדות מתקשים למלא כיתות. לא רחוק היום שמספרינו יתייצבו באופן מאוזן המבטא את הצרכים והיכולות. יהיה יותר טוב".
ככול הנראה הכול מסכימים כיום לכך שהמצב לא נהיה יותר טוב בארבע השנים שחלפו [מלבד בכמה משרדים מסחריים מבוססים] ונראה בעליל שהוא צפוי להיות הרבה יותר גרוע. תוכנית ההשמה לא נחלה, בלשון המעטה, הצלחה מסחררת ואי אפשר היה לצפות לתוצאה שונה.
יש לומר דבר חשוב ביחס לעמדתו של ראש הלשכה. הוא גילה ברבים את עמדתו לפיה אין ללשכה יכולת כלשהי לעצור את תהליך הצפת המקצוע ואסור לה כגוף ציבורי ממלכתי לעשות זאת. יש לציין כי היו"ר עשה כן לפני הבחירות האחרונות למוסדות הלשכה. גילוי לב זה לא הפריע לו להיבחר בשנית ואף לזכות ברוב ברור במוסדות הלשכה. כנראה שציבור עורכי הדין סבר שנושאים אחרים חשובים יותר.
על אף שהסכמה עם ראש לשכת עוה"ד עולה לי, באופן אישי, בבריאות, עלי להסכים כי "הרעיונות" של סגירת המכללות ויצירת קשיים מלאכותיים בבחינות הכניסה הם רעיונות שווא. כך גם "הרעיונות" לכפות על האוניברסיטאות להעביר את לימודי המשפטים לתואר שני, או להאריך משך הלימוד. אין ללשכה סמכות להתערב בחופש האקדמי והשפעתה בתחום זה מוגבלת. גם הרעיון שהעלה המועמד עו"ד בומבך לשכנע את הציבור הרחב לשלם יותר עבור שירותים משפטיים הוא רעיון הבל ואין צורך אפילו להסביר מדוע.
לעומת זאת הרעיון של הארכת תקופת ההתמחות הוא חשוב ונכון, אבל הוא לא יסייע בנושא הצפת המקצוע ורע הדבר שהוא מועלה בהקשר זה. את תקופת ההתמחות יש להאריך ואת והפיקוח עליה יש לשפר לטובת איכות השירות המקצועי ולא כצעד למניעת קבלת עורכי דין חדשים.
למרות האמור אני מבקש לקרוא תגר על השקפת ראש הלשכה והנהגתה. אין לי ספק כי לשכת עורכי הדין יכלה לעשות הרבה יותר למניעת הצפת המקצוע. לו הייתה הלשכה משוכנעת בצדקת המאבק מנקודת ראות ציבורית-ממלכתית, מעבר לסוגיית פרנסת עורכי הדין היא הייתה יכולה לשכנע את הציבור וגם את קובעי ההחלטות ואת המחוקק.
תנאי הכרחי להצלחת המאבק הוא קיומו וניהולו של מסע ציבורי שיבהיר לציבור מהו הנזק הנגרם לו ולמערכת המשפט מהצפת המקצוע. הכול יודעים כי ההצפה גרמה וגורמת לכך שעורכי דין עוסקים בכל תחום בין אם הם מתמצאים בו ובין אם לאו וגורמים בכך נזק חמור ללקוחות. התחרות בשוק החופשי הפרוע גורמת לכך שאמנם נגבים מחירים נמוכים יותר, אך בתמורה הלקוח מקבל שירות גרוע ועלול לספוג נזקים קשים.
כיום, לדוגמא, כל אדם המבקש להתדיין בבית המשפט ימצא עורך דין שייצג את עניינו בשכר ולא יאמר לו מראש וביושר כי תביעתו חסרת סיכוי ועדיף לו לחסוך את כספו. הידרדרות איכות השירות הנה תוצאה הכרחית של הצפת המקצוע. האם גם בנושא זה אל ללשכה לטפל משום מעמדה הציבורי -ממלכתי? אולי ההיפך הוא הנכון!
בניגוד למוצרים אחרים עריכת דין הנו מקצוע המחויב לסטנדרטים מינימליים של איכות השירות ממש כמו מקצוע הרפואה. לא יעלה על הדעת לאפשר לכל רופא מתחיל וחסר ניסיון לנתח ואיש לא היה מעלה על דעתו לטעון כי הצפת השוק ברופאים מחייבת גישה גמישה יותר לנושא איכות הטיפול. אף על-פי כן זהו המצב במקצוע עריכת הדין ולמרות זאת טוענים כי מעמדה הציבורי/סטטוטורי של הלשכה מונע ממנה לעשות משהו בנידון.
עורכי הדין מחוייבים לסטנדרט גבוה של התנהגות אתית לא רק ביחס בינם לבין עצמם, אלא כי התנהגות אתית היא תנאי לאמון הציבור בעורכי דין ומהווה חלק בלתי נפרד מהשירות. ההצפה והתחרות הפרועה גורמת כיום להפקרות בתחום האתיקה המקצועית ובתחום ההתנהגות האישית ואנו צפויים לעתיד בו עורכי הדין יעשו כל דבר על-מנת לשרוד.
מעמדם של עורכי הדין בעיני בית המשפט הידרדר וכך גם בעיני ציבור הלקוחות. אם תנסו לומר לעורך דין המתקשה לפרנס את משפחתו, משהו על כללי האתיקה סביר להניח שיתעלם מהדברים ככול שיוכל. כאשר מבינים את המציאות הכלכלית גם מי שיבקשו לאכוף את כללי האתיקה יתקשו מאד לעשות זאת.
לו היינו משקיעים את משאבי הלשכה על-מנת להבהיר לציבור, בכנות וללא רתיעה, אמיתות נוקבות והיינו מבהירים שהמאבק נגד הצפת המקצוע הוא מאבק להצלת השירות המשפטי ויחס הציבור אל מערכת המשפט, הינו יכולים למצוא אוזן קשבת אצל המחוקק ואצל קובעי ההחלטות, ביחס לכל מגבלת איכות סבירה של ידע וניסיון מעשי שניתן להציב בפני המבקשים להצטרף למקצוע עריכת הדין. אם נשכיל להראות מהו האיום הנשקף לחברה, נוכל לזכות להסכמה להגבלה משמעותית של מספר הזכאים לקבלת רישיון עריכת דין. מדובר לא במאבק של גילדה "על הפרנסה" כפי שמנסים לטעון, אלא במאבק צודק וחיוני מאין כמוהו לחברה הישראלית.
לו היינו מתחילים לדבר בכנות ולהציג בפני אלו המשתוקקים להצטרף מקצוע עריכת הדין את המציאות המרה מאד בשוק העבודה כפי שהיא, או אז היינו רואים פיחות גדול במספר הנרשמים למכללות. אין צורך ואי אפשר לסגור מכללות, אבל אפשר היה וצריך היה להיאבק בהן בכול הנוגע ללימוד משפטים במסגרתן. אם היינו מצליחים להגביל את מספר זכאים לרישיון עריכת דין, הביקוש הלוהט ללימודי המשפטים היה דועך ובסופו של דבר אלפי סטודנטים היו מכירים ללשכה תודה על שגאלה אותם מכניסה למקצוע חסר עתיד.
על הלשכה להציב את בלימת הצפת המקצוע כמטרה העליונה ולהקים צוות פעולה מיוחד שיעסוק בנושא ואשר יקבל את כל האמצעים הנדרשים. אין קל מאשר להחליט כפי שהחליט ראש הלשכה שאין מה לעשות ואסור לעשות דבר ולהאמין ש"יהיה טוב" ובכך לפטור עצמך מכל אחריות למתרחש. מועמד המבקש את אמון עורכי הדין בבחירות הקרובות חייב להציג תוכנית פעולה ממשית ולא לספר לנו סיפורי מעשיות. יש לדרוש מכל מי שיפריח סיסמאות על נושא הצפת המקצוע הסבר מדויק מה בדיוק בכוונתו לעשות בנושא זה. אם אין לו תשובות אמיתיות כדאי שנגלה זאת לפני הבחירות.
לבסוף אפנה שוב לדברי ראש הלשכה שצוטטו לעיל. כדאי לשים לב כיצד טוען ראש הלשכה כי מעמדה הציבורי-ממלכתי של לשכת עורכי הדין, [הפועלת מכוח חוק] מונע ממנה לפעול לשם מניעת הצפת המקצוע. דומני שזהו הנימוק המשכנע ביותר שניתן להעלות בדבר הצורך לבטל את מעמדה של הלשכה כגוף "ציבורי-ממלכתי" ולהפוך אותה לארגון מקצועי וולונטרי לוחם.