מבשל הפלשתינים

השר לענייני גמלאים רפי איתן מציע התכנסות מחדש, ושהפלשתינים יתבשלו במיץ של עצמם. זר היה חושב שמדובר באמריקני שמדבר על עירק, חמש עשרה אלף קילומטר מארצות הברית. האם שכח רפי איתן את מלחמת תמוז שבה המיץ של החיזבאללה והחמאס נשפך מעבר לקווים שהתווה בצורה אש גפרית טילים ודם? ומה באשר למיץ שבו מתבשלים שלושת החיילים שנחטפו? האם התכנסות תוציא אותם מן המחבת? מובן שלא. אלא שרפי איתן איננו מודאג מתוצאות ההינתקות והמלחמה שבאה אחריה. הוא מודאג מן הירידה של המפלגה שלו ושל "קדימה" בדעת הקהל, מן הידיעה שהוא הופך להיות לא רלוונטי. לכן הוא חוזר על תרגיל אריאל שרון. אין דבר המגביר את התמיכה של הממסד המשפטי-תקשורתי יותר מהתכנסות לתוך הגטו של גוש דן. אין דבר שמוחל על כל עוונות, פשעים, טיפשות והפקרות כמו מסירת לב הארץ ביד אויב תוך הפיכת המתנחלים הבזויים לחסרי בית. אין דבר שמעורר את מיצי השמחה-לאיד יותר מן המראה של טורים טורים של חיילים שחורי-מדים המעמיסים יהודים על משאיות לצורך פינוים מן הגבעות וכינוסם בתוך הגטו. רפי איתן יודע שמכל בחינה אובייקטיבית ביצועי הממשלה בה הוא חבר מובילים למסקנה שאין לה זכות קיום, ולכן הוא מתאמץ לתת לה זכות קיום. בישול הפלשתינים במיץ של עצמם, והכנת הפתרון הסופי של היהודים המבושלים בתוך הגטו "שלהם". לפתרון הממש סופי ידאג כבר אחמדיניג'אד. הגיעה העת לתת תקווה אמיתית לעם הזה. לא עוד גטו כי אם ריבונות. לא עוד בריחה מפני הסכנה כי אם התמודדות עם הסכנה. לא עוד גמגומים אלא נחרצות. לא עוד צדק לאויב אלא צדק ליהודים. בידינו הדבר, ולא ביד בשלני פלשתינים.