רשימה חלקית של האיומים התקפים ועומדים נגד יהודי ישראל די בה כדי להצמית כל לב דווי. מכוניות תופת בלב תל אביב, שחרור מאות רוצחים מועדים ומתן נשק בידיהם, איומים של הנהגת הציבור הערבי על אשיות קיומה של מדינת היהודים, התקפת טילים קצרי טווח על דרום מערב המדינה, חטיפות חיילים מצפון ומדרום. כל זאת מתוך גבולות ארץ ישראל. ומחוץ, איום גרעיני על תל אביב, תכונה רבתי בצבא הסורי, השלמת התחמשות של חיזבאללה, דחיפת חימוש מתקדם ממצרים לרצועת עזה, הברחת נשק מסיבית לנגב דרך הגבול הבדואי הפרוץ ועוד כהנה וכהנה.
אבל כל אלו אינם מטרידים את שר הביטחון של מדינת היהודים. אותו מטרידים היהודים. היהודים בחברון, היהודים בחומש, היהודים בירושלים, היהודים בקצרין, היהודים בעמונה. בשל היהודים האלו באות עלינו כל הצרות, אומר שר הביטחון של מדינת היהודים. לו היו היהודים הללו מתאיידים באופן כלשהו, היו הערבים, חוצנים כפנימיים, מתרצים לקבל את מדינת היהודים בגטו גוש דן, הסורים היו מציבים את תותחיהם על הגולן כגרוטאות לתיירים, ואירן היתה נוטעת חורשת שלום ביער חסידי אומות העולם על הר הרצל. כל שעל שר הביטחון פרץ לעשות הוא להגלות את אותם יהודים בעייתיים, ולא משנה לאן, והשלום המיוחל, שלום עכשיו, יפציע על הארץ הדוויה.
שר ביטחון שכזה הוא סכנה קיומית למדינת היהודים. במבחן התוצאה כל פעולה שעשה וכל דעה שהשמיע שירתה את אויבי ישראל והביאוה להרס וחורבן. מספר הפעולות שלא עשה כדי להשיב את החיילים החטופים הביתה משתווה אולי למספר הדברים שעשה כדי לקדם את שאיפתו היחידה, שהיא להגיע אל העמדה ממנה יוכל להמיט הרס גדול שבעתיים. הגיעה העת להראות לו את הדרך הביתה, אל המרחב המוגן מפני הקסאמים שהוא לא מנע מעירו שלו.