כריטואל קבוע, התבשרנו כולנו שרפורמה חדשה במערכת החינוך יצאה לדרך, זאת לאחר תקופה ארוכה מאוד של משאים ומתנים בין הארגונים המייצגים של המורים לבין הממשלה.
באותה הפוזה כמו בעבר, במשרד ראש הממשלה, מאחורי שולחן המכובדים, התיישבו שושביני ההסכם והודיעו לאומה על המהפכה. טוב למורים, טוב לממשלה, טוב לתלמידים. ואני, סקפטי למדי, טוען שאם כולם מרוצים, סימן שמשהו לא תקין. יתכן ואני טועה והלוואי ודברים יהיו לבדותות. אמנה כמה סיבות מדוע לא ניתן לבצע רפורמה אמיתית במערכת החינוך, רפורמה שתשנה מן היסוד את פני החינוך וההשכלה בארץ.
הסיבה הראשונה היא כלכלית. כדי לשפר משמעותית את מערכת החינוך יש צורך בהשקעה כה גדולה עד כדי שאף ממשלה תעשה זאת. התשתית הפיזית ואנושית זקוקה לתקציבי עתק. בתי הספר, במתכונתם הנוכחית, אינם יכולים לתת מענה הולם למציאות, במיוחד בגלל המחסור וההזנחה של שנים רבות. המבנים, ברובם המכריע, אינם יכולים לשמש כבתי-ספר. הסביבה הלימודית דומה למעברה: אין מקום לתלמידים, אין מקום למורים, אין מזנונים, אין שירותים ראויים, אין אפילו ספסלים כדי לנוח מחוץ לבניינים, הספריות הן כה דלות עד כדי שבושה לקרוא להן בשם זה.
כדי לבנות בתי ספר חדשים בעלי פונקציונליות מרבית, יש צורך במשאבים משמעותיים. לא ניתן ללמד בצורה נורמלית בכיתות צפופות, ללא עזרים, ללא יכולת להכניס אל תוכן ציוד מודרני ומשוכלל.
גם כוח האדם בהוראה חייב להשתנות בהתאם למציאות. כדי לבצע זאת יש להשקיע בהכשרה ובהשתלמויות בעלות משמעות של המורים כולם. מסופקני אם מדינת ישראל מסוגלת להשקעה כה רצינית. כדי להעלות את יוקרת מקצוע ההוראה יש להעלות את שכר המורים בעשרות אחוזים, אם לא יותר מכך. אף אחד לא יהיה מוכן להמשיך ולהסתפק במילים טובות וסיסמאות נבובות. המורים רוצים להתפרנס בכבוד, בדיוק כפי שכל עמיתיהם במדינות הנאורות עושים זאת. מדינת ישראל לא תבצע זאת, וייקוב הדין את ההר.
הסיבה השנייה היא מקצועית גרידא: לא ניתן לחזור בקלות מן המדרון החלקלק אליו התדרדרה רמת הלימודים. אין ביטוי טוב יותר כדי לבטא את המצב מאשר שהדבר הזמני ביותר, הוא הקבוע. רמת הלימודים בישראל לא משביעת רצון, בלשון המעטה. קיצוצים בלתי פוסקים בשעות הלימוד, הגרלות ומיני משחקי מזל אחרים בבחינות הבגרות, הביאו לקטסטרופה הנוכחית. כדי לתקן זאת, יש צורך במנהיגות אמיתית שתחזיר את הגלגל אחורנית, לא מבחינת רגרסיה בלימודים, אלא ביטול כל אותם "משחקי מזל", מיקודים, סיכומים מהירים מאינטרנט במקום למידה עניינית, מעמיקה ומאומצת. בהתחשב בעובדה שמנהיגות כזו לא נראית אפילו באופק, הרי שנמשיך להמר במה יהיה בבחינת הבגרות במקום ללמוד לבחינת הבגרות.
כיום, כל הלמידה מסתכמת בקליעה למטרה: כמה קרובים או רחוקים אנו מפגיעה בול בשאלות שבבגרות. אין ללימודים, בשום מקצוע, שום ערך מוסף, זולת הקליעה למטרה. ואם מישהו עדיין לא יודע, כיום הסיסמה "מורה טוב, מורה לחיים" התחלפה ב"מורה טוב, מורה מהמר מוצלח".
ואני רוצה לדעת מי המנהיג שיהיה מוכן לבצע מהפכה ולשנות את המצב הזה? מנהלים ובעלי תפקידים אחרים נשפטים, אך ורק, לפי ההישגים בבחינות הבגרות. המנהלים שופטים את המורים שלהם אך ורק על-פי כמה אחוזים עברו בבגרות, וכל האמצעים מותרים.
הטכנוקרטיה התחלפה עם החינוך. מורה כבר לא צריך להקנות ידע ולגרום לסקרנות. לכך אין זמן. מורה חייב להקנות את האמצעים איך עוברים את בחינת הבגרות. אם אתה מורה המתמחה בהכנת חוברות אינסטנט, מצליח למכור את מרכולתך ביעילות תוך התמקדות במה תהיינה השאלות בבגרות, בהחלט אתה עשוי לקבל פרס החינוך.
לפני כמה שנים החל בחינוך "העידן התעשייתי". ולהלן המשמעויות. ראשית, כל מורה ומורה בתיכון נמדד על-פי ממדים "תעשייתיים": כמה עברו את בחינת הבגרות וכמה "פגמים" הוצאת תחת ידך. שיפוט כמותי לעילא ולעילא. הבעיה היא שאותם "מבקרי איכות" לא שואלים שאלות לא פחות תעשייתיות באשר ל"מוצרים הפגומים": אם המפעל סיפק את חומר הגלם הראוי לאותו המוצר? האם גם מתוך חומר גלם בלתי מתאים למוצר ניתן לייצר בצורה אופטימלית? האם מנהלי המפעל והדירקטוריון דאגו שהמפעל יעבוד לפי סטנדרטים מקובלים? האם העומס המוטל על ה"מכונה" לא עלול לגרום לקריסת המכונה כולה?
לכל השאלות הללו אין מענה. חמור מכך הוא שהן אינן נשאלות כלל. הפדגוגיה התחלפה בטכנולוגיה. אולי הגיע הזמן שרובוטים יחליפו את המורים!
הסיבה השלישית: סביב מערכת החינוך נבנתה תעשיית ענק של גורמים חיצוניים "תומכי" מערכת. מה שלא תמצא בבית הספר, תמצא בחוץ. הכל זמין, הכל נגיש. רק הושט יד וכסף, ותקבל את נוסחת הפלא להצלחה.
מוסדות וארגונים כלכליים מתפרנסים בכבוד רב מתעשיה זו האוצרת בתוכה אלפים, אם לא יותר מכך, אנשים. יש ספקי מזון, ספקי ספרים, ספקי חומרי בניין, ספקי מיקודים, אתרי אינטרנט המספקים, תמורת כסף, כל מקסם, ספקי אילוזיות, ומה לא. כל מהפכה תפגע באלה אנושות. לא יימצא שום פוליטיקאי שירצה להפסיד את כיסאו בגלל פגיעה בעשרות אלפי משפחות. לכן, מה שהיה הוא שיהיה.
לצערי הרב, המציאות הישראלית קשה ביותר. מנהיגות שתראה את הדרך, תפעל על-פי מיטב ההכרה בצורך בשינוי מהותי, אין בנמצא. החברה הישראלית לא הפנימה עדיין שהשכלה וחינוך הם הערובה לכל. כל מה שיודעים לדקלם הוא, כמה חופש יש למורים. ידידי: מדינת ישראל לא המציאה שום דבר בענייני חינוך. בכל העולם המורים והתלמידים נהנים מחופשים, בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה. לכן, רדו מפופוליזם זול והתחילו לדרוש את שמגיע לילדיכם. אין אוצר חשוב מכך.