מכתב אנשי המילואים משדרות

לכבוד מר אהוד אולמרט, ראש הממשלה משרד ראש הממשלה ירושלים שלום רב,

הנדון: מכתב אנשי מילואים משדרות

אנו חיילים וקצינים במילואים תושבי שדרות. חונכנו כולנו על ערכי הציונות, היהדות וההקרבה למען המדינה ואזרחיה. האמנו שהשירות בצה"ל הנו זכות וחובה למען מדינת ישראל ותושביה כולם ושרק כך נוכל להבטיח קיום בית בטוח לעם היהודי בארץ ובתפוצות. בקיץ האחרון גויסנו למלחמה בצפון ויצאנו מתוך תחושת ערבות הדדית, חובה לאומית ושותפות גורל עם תושבי הצפון. אנו חשים שערבות זו מופרת בשדרות וביישובי עוטף עזה, ע"י ממשלת ישראל. בלב כבד ובתחושת אכזבה קשה אנו כותבים מכתב זה. איבדנו זה מכבר את היכולת לחיות חיי אזרח רגילים בביתנו. איננו יכולים כבר מספר שנים להשתעשע עם ילדינו במגרשי המשחקים, לטייל איתם בבטחה לאורך הרחוב או לשלוח אותם, בראש שקט, לגנים ולבתי הספר. לפני שש וחצי שנים חשבנו שעלינו לספוג טילים והפצצות עבור שאר העם, שהמצב הינו זמני ושממשלת ישראל תעשה את כל שלאל ידה להעניק לנו ולמשפחותינו ביטחון. האמנו בזה וכך הבהרנו למשפחות ולחברים - אנו נלחמים על הבית למען כולם. לאחר תקופה ארוכה שילדינו כבר אינם גדלים בשלווה כשאר ילדי ישראל ואנו נאלצים לנטוש את הבית מעת לעת היות שאיננו מוגנים, אין אנו יותר מאמינים שממשלת ישראל אכן תנקוט בצעדים שיבטיחו לנו ולמשפחותינו עתיד טוב יותר מבחינת הביטחון בחיים. ממשלת ישראל אינה מציעה פתרון לאיום אלא מנסה לקנות אותנו בנופשונים ומתנות. אנו קוראים למדינת ישראל לחדש את ברית האחים והערבות ההדדית שמאז ומעולם הייתה מקור כוחה של המדינה. אנו מסרבים לקבל כסף כ"דמי שתיקה" ודורשים הגנה וביטחון בחיים כמו שאר תושבי ישראל. גם אנחנו חונכנו על טוהר הנשק. איננו רוצים לפגוע בפלשתינים חפים מפשע או להרוס את בתיהם. אנחנו חווים על בשרנו את תחושת הפליטות וחוסר אונים ואיננו רוצים עוד להיות פליטים בארצנו. הפסקנו להאמין שמישהו עושה כל שביכולתו על-מנת להגן עלינו. אנו מסרבים שילדינו ושאר תושבי האזור ימשיכו להיות בשר התותחים של מדינת ישראל. לאור המצב הקיים, כאשר דמנו מופקר ויקירנו נמצאים בחזית ללא הגנה וללא תקווה - מוצאים אנו את עצמנו מתקשים לצאת לשירות מילואים ולהגן על שאר תושבי המדינה. אנו דורשים שמדינת ישראל תגייס את כל משאביה, כדי להעניק לנו שוב את הביטחון בחיים. אם אין ביכולת המדינה לספק לנו צורך בסיסי זה אנו מבקשים להיות מפונים למקומות אחרים. במדינה בה איש, איש לעצמו לא נותרה לנו ברירה אחרת. בעצב רב באים על החתום: אם לא נדע בחברה הישראלית לבנות עורף חזק ותומך בעיר שדרות, שחר אדום ישמע ברחבי ישראל, אסור לנו כחברה לעמוד מנגד אל מול קריסתה של עיר במדינת ישראל בגלל אוזלת ידו של שלטון שנתון בהלם וינוגרד. שדרות היום היא "החומה ומגדל" של שנת 2007 במדינה שמאבדת את דרכה וערכיה.