שמאי ליבוביץ, נכד וחסיד שוטה של ישעיהו ליבוביץ, יצא לפני כמה שנים בהכרזה שמרואן ברגותי שאחראי באופן ישיר לרציחתם של מאות יהודים, גברים נשים וטף, דומה בעיניו למשה רבנו.
גם אברום בורג, הינו חסיד שוטה של ישעיהו ליבוביץ. הדעות בכלל ומילות הנאצה (דיסקו- כותל, יודו-נאצים) על הכותל המערבי, תושבי יו"ש וחיילי צה"ל בפרט של פרופ' ליבוביץ, רחוקות מאוד מן היהדות, מלאות בסתירות פנימיות וגורמות נזק אדיר לעם היהודי ולמדינת ישראל.
הנכד שמאי ואברום בורג הם חסידים שוטים מופלגים של ליבוביץ. פרופ' ליבוביץ עצמו היה ציוני אדוק שהכיר בחשיבות העליונה של מדינה יהודית ריבונית. אישיותו היתה מורכבת ומסובכת. היה לו דחף בלתי נשלט לפרובוקציות קיצוניות, רצון גדול להומניזם אבסולוטי בלתי אנושי, ואמונה בפילוסופיה קוואזי רמב"מית על אנושית. ליבוביץ התעלם בצורה נפשעת מן העובדה שדבריו נאמרים ונכתבים בהרצאות ובמאמרים פופולריים לקהל הרחב, ולא בחדר הסימינריונים של המחלקה לפילוסופיה במסגרת דיון אקדמי-פילוסופי אבסטרקטי. הרוב המכריע של שומעיו וקוראיו קלטו וזכרו בסיום דבריו רק את מילות הנאצה שלו ואת המילים: "הכיבוש משחית". אני משוכנע לחלוטין שלא העלה בדעתו שיסלפו את משנתו לאנטי ציונות בוטה ומטופשת כל כך.
ההצעה של אברום לסדר היום היא פשוטה וקטלנית: פירוק מדינת ישראל ופיזור תושביה היהודים לכל רוחות השמים, או הפיכתה למדינת כל אזרחיה שנשלטת למעשה על-ידי ערבים. פשוט כך. למה? בגלל שאחד העם חשב ב-1880 שעם ישראל צריך להיות מרכז רוחני לכל עמי העולם, ללא מדינה יהודית ריבונית. עם ישראל דחה את הרעיון הזה כבר בקונגרס הציוני הראשון לפני 110 שנים.
האנטישמיות, הפרעות ביהודים והשואה הוכיחו לכל בר דעת יהודי ולא יהודי כולל האומות המאוחדות, את החשיבות הקיומית של מדינה יהודית ריבונית. אבל מי אתם מיליוני יהודים שמתפללים במשך אלפיים שנה שלוש פעמים בכל יום: "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מהרה לארצנו, ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל"? מי אתן עשרות מדינות בעולם שמכירות במדינה יהודית ריבונית? מי אתן עובדות היסטוריות שוליות כמו רצח של שישה מיליון יהודים בשואה ומאות פרעות אחרות לפניה ואחריה? מי אתם, מול אברום, דתי המחמד של אנשי "שלום עכשיו"?
על השאלה מדוע לא חשף את זהותו האמיתית קודם לכן כאשר היה יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות? עונה אברום: "השנים האחרונות שלי אופיינו ביז'י קושינסקי של החיים. אם לא תגיד, תהיה. אם אשתוק, אגיע רחוק. היה לי נוח בקונצנזוס ובאהדה ובפרגון ובממלכתיות. אבל בסופו של דבר הייתי חתרן נגד עצמי. זה יותר עלוב. ידעתי מה אני חושב ולא עשיתי עם זה כלום. עד שיום אחד לא יכולתי יותר, קמתי ועזבתי" (מן הראיון שלו עם ארי שביט בעיתון הארץ).
כאשר בורג אומר: "השנים האחרונות שלי אופיינו ביז'י קושינסקי של החיים" הוא מתכוון כנראה לספרו של יז'י קושינסקי "להיות שם", שהיה לסרט בכיכובו של פיטר סלרס. גיבור הספר הוא צ'אנס הגנן, אדם פשוט, מפגר למחצה. צ'אנס הגנן גדל בבידוד מוחלט, באחוזתו של גבר עשיר, ואת כל השכלתו המוגבלת רכש מצפייה בטלוויזיה. כשפטרונו נפטר, הוא תועה ברחובות, ולמזלו פוגעת בו לימוזינה שבה יושבת אשתו של תעשיין עשיר. בזכות חליפותיו המחויטות הוא נחשב בטעות לגבר בעל אמצעים ונלקח לסעודות עם שועי ארץ, שם מתפרש מבטו הסתום כאות לרצינות תהומית והצהרותיו הפשטניות על גננות מתקבלות כתחזיות כלכליות מטאפוריות.
במהרה הוא פוגש את נשיא ארה"ב ונהפך לכוכב טלוויזיה. מול המצלמות התנהגותו טבעית וכובשת. צ'אנס מציע תשובות נבובות לשאלות המסובכות ביותר והן נתפשות כהארות. אברום מדמה את עצמו כנראה לצ'אנס הגנן הנ"ל וזה באמת מסביר את התנהגותו בשנים האחרונות. אברום אכן מודה בזה באופן מפורש: "היה לי נוח בקונצנזוס ובאהדה ובפרגון ובממלכתיות. אבל בסופו של דבר הייתי חתרן נגד עצמי. זה יותר עלוב. ידעתי מה אני חושב ולא עשיתי עם זה כלום. עד שיום אחד לא יכולתי יותר, קמתי ועזבתי".
אברום מודה אם כן בפה מלא שחי בשקר במשך שנים רבות. במשפט העברי יש עיקרון חשוב שאומר "הודאת בעל דין כמאה עדים". לפנינו ניצב איפוא נוכל סדרתי שמודה באשמה. סביר מאוד להניח שגם עכשיו הוא משקר, אבל מסיבות אחרות ומשיקולים אחרים. הוא טוען למשל שחשף את זהותו האמיתית מרצונו. העניין הוא שהמניע האמיתי לחשיפת הזהות שלו קשור כפי הנראה לכשלונותיו במפלגת העבודה ובסוכנות היהודית. הוא לא עזב מרצונו אלא נאלץ לעזוב. קשה מאוד שלא לשים לב שהחלטתו לחשוף את זהותו האמיתית קבל עולם ומלואו התקבלה רק לאחר שהתביעה המשפטית שלו מעם ישראל לקבל רכב ונהג בשווי של 20.000 ש"ח לחודש לכל החיים, נדחתה על-ידי בית המשפט.
אדם פשוט כמוני שלא מסוגל להבין את מניעיו של האיש הזה, נוטה לחשוב שכל עוד היה לו סיכוי לזכות בכסף הנ"ל שתק, ורק לאחר שהבין שהכסף הזה אבוד מבחינתו חצה את הקווים באופן מלא. עצם התביעה היא מוזרה. היא מזכירה לי את הסיפור על ראש שרותי הכבאות בעיר שמודה ומתוודה שהצית במזיד ושרף כליל חמישה בתי מלון גדולים באותה עיר ותובע את העיריה לתת לו לאחר הפסקת כהונתו, נהג צמוד ורכב לכל חייו, כפרס על שרותו כראש הכבאים. יחד עם התביעה הזו הוא מפרסם ספר בו הוא מציע לבטל את שירותי הכבאות ואת השימוש בחיישני עשן ואש, לא בכל עולם אלא רק בעיר שאותה הוא תובע.