האויב של האויבים

מערכת המשפט לא אוהבת את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. ובאמת, קשה לאהוב אותו. האיש עושה רושם שהדבר האחרון שמטריד אותו הוא מה יאמרו עליו הבריות. ואדם שמתעלם מדעתן של הבריות עליו, הוא איש מסוכן. השופט חשין לא מפסיק להשמיץ את פרידמן במילים בוטות, ופתאום אתה כבר לא בטוח מי כאן הכלבים ומי השיירה. ואולי זהו בעצם הדבר החשוב ביותר שקורה לאחרונה למערכת המשפט. היא כבר לא כל כך השיירה. היא צריכה להאבק על מקומה. היא צריכה לנבוח (מפיו של חשין בעיקר), ושוב לא הכל מובן מאליו. מה דוחף את פרידמן לשינויים בקצב מוגבר במערכת המשפט? האם הוא מתעלם מכך שכל תבשיל צריך את "הזמן שלו"? יכול להיות. אבל ראשי מערכת המשפט חשודים כמי שלא הקצב הוא זה שמפחיד אותם. הם חשודים כמי שמתנגדים לשינוי כלשהו. ולכן הם רוצים שמערכת המשפט תטופל בקצב של צב משועמם - בתקווה שבמעלה הדרך המתפתלת, הפריץ יחלה בקדחת או שהכלב יחטוף דלקת ריאות. כי מערכת המשפט פוחדת שילאימו אותה.