ניתוחים פלסטיים בבני נוער

כמומחה עתיר ניסיון של למעלה מ-20 שנה בכירורגיה פלסטית בעל התמחות מיוחדת בשיקום פנים של ילדים ובני נוער בעלי מומים מולדים בארה"ב, ממנה עליתי לישראל לפני כ-3 שנים. בישראל בה אני משמש כמנתח פלסטי בשנים האחרונות, אני רואה את תופעת הניתוחים הפלסטיים בבני נוער, מתוך הכרות עם החברה והתרבות בשני אזורים אלה בעולם שהאחרון עסוק בחיקוי מסיבי של הראשון. אני סבור, כי קיימים כמה שיקולים משמעותיים שיש להביאם בחשבון לפני קבלת החלטות על ניתוח פלסטי בבני נוער - בין אם הניתוח נועד לשיפור המצב הקיים אולם עדיין במסגרת המראה הקיים - כמו הצמדת אוזניים, ובין אם הוא יוצר מציאות חדשה לחלוטין של מראה חיצוני - כמו בניתוח אף.

אבני היסוד של קבלת ההחלטה,הן:

תובנות מעמיקות של המתבגר לגבי המשמעות של ניתוח פלסטי, מבנה אישיות יציב ובוגר יחסית לגיל הביולוגי, בשלות נפשית וריגשית מספקת להבנת פוטנציאל השינוי, יוזמה אישית לניתוח קבלת החלטות והבנה עצמאית משוחררת עד כמה שניתן הדבר מלחצים חיצוניים וצווי אופנה והיכולת להפנים באמת ולהכיל בצורה נבונה ומושכלת את התוצאות העתידיות. כל אלה, כמובן, מלבד שיקולים הקשורים בהתאמת הנתונים הפיזיים, שהם מנת חלקו הבלעדית והבנתו המקצועית של המנתח הפלסטי בלבד. השאלה הנשאלת היא האם כל מנתח פלסטי אכן מביא בחשבון את כל אלה בטרם יגיד "כן", לנער או לנערה, או אולי יאמר "לא, לא בשלב זה", וישלח אותם לביתם להתפתח שלב נוסף בהתבגרות הריגשית והמנטלית. אילו יכולת לשנות משהו בגופך במה היית בוחר? 32% בטן שטוחה יותר, 20% ירכיים, 10% להיות גבוה יותר, 12% אף, 8% עיניים, 6% ישבן ו-4% שפתיים. ניתוחים פלסטיים שכיחים אצל בני נוער: עיצוב אף - למעלה מ-50% מכלל הניתוחים הפלסטיים בבני נוער מתחת לגיל 18, הצמדת אוזניים - 20%, תיקון אסימטריה בחזה - אין נתון מספרי, הקטנת חזה - 15%, טיפול באקנה וצלקות עור - ב-2003 29% מהטיפולים האסתטיים הפולשניים בבני נוער עסקו בתחום זה. פילינג כימי מהווה כמעט 50%, גניקומסטיה (הקטנת חזה אצל נערים) - 4% והגדלת חזה - פחות מ-5%. הנתונים נמסרו ע"י האיגוד האמריקני לכירורגיה פלסטית - ASPS

מבט על הנתונים המספריים

הטרנד של ניתוחים פלסטיים בבני נוער מפותח ומתקדם מאוד בארה"ב, אך אין להסיק מכך כי האמריקנים ממליצים על ניתוחים פלסטיים בני נוער ובצעירים יותר. "אין ספק שההשפעה הפסיכולוגית והפיזית של ניתוח פלסטי עשויה להיות משמעותית ורבת תועלת", אומר פרופסור דיוויד שרוור, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה. למשל, ניתוח להצמדת אוזניים או עיצוב אף עשויים לשפר מאוד את הדימוי העצמי בכלל ואת ודימוי הגוף בפרט. אולם, השאיפה של נערות להיות רזות אינן מצדיקות ניתוח לשאיבת שומן ועיצוב הגוף, אלא דיאטה להרזיה, ללא כל התערבות כירורגית". הנתונים מצביעים כי למשל - מספר הניתוחים הפלסטיים לעיצוב אף עלה מ-4,311 בשנת 1994 ל-42,513 בשנת 2003, בהתאם לנתוני האיגוד האמריקני לכירורגיה פלסטית ASPS. מספר הניתוחים הפלסטיים בבני נוער וילדים מתחת לגיל 18 ב-2003 היה 331,886. טיפולי פילינג מעל 126,000 וניתוחי אוזניים שהיו יותר שכיחים בשכבת גיל זו מאשר בכל שכבת גיל אחרת. מספר הניתוחים הפלסטיים הכולל של בני נוער-8,793,943 ב-2003 לעומת 364,398 בשנת 1994. ככל שהנושא הפך להיות יותר "חם", כך המקום המוקדש לכך במדיה ב"פריים טיים" הופך לגדול ורב יותר. זה עדיין לא הופך את הכירורגיה הפלסטית כמתאימה לכלל, בוודאי שלא לבני נוער הנמצאים עדיין בשלב ההתפתחות, הגדילה והצמיחה. מרבית האיגודים המקצועיים לכירורגיה פלסטית ולאסתטיקה, כמו ה-ASAPS ו-ASPS ממליצים על גיל מינימום לניתוחי הגדלת חזה לגיל 18, אלא אם המדובר בניתוחים הנערכים מסיבות רפואיות. לגבי ניתוחים אחרים, אין התוויה מעין זו, להוציא את האזהרה הקבועה לפציינט בדבר סיבוכים אפשריים, ולשיקול הדעת של הרופא המנתח בדבר התאמתו של המנותח לעצם הטיפול הכירורגי ולסוגו. למרבית הרופאים המנתחים, גיל 16-17 הוא גיל סביר לניתוחים רבים, אך ההחלטה נעשית כל מקרה לגופו. בגרות נפשית משחקת תפקיד חשוב בהחלטה זו. בני נוער עשויים להיות מושפעים מאוד מהמראה החיצוני של האף,למשל, אשר במידה ואיננו נחשב יפה דיו עבורם, הדבר עלול להשפיע עליהם רגשית/פסיכולוגית/נפשית. לעיתים הבעיה נובעת אצל בנים, מפגיעת ספורט או מקשיי נשימה. בבני נוער אשר הניתוח נחוץ אצלם מהשיקול האסתטי או בשל בעיות בנשימה, חשוב להגדיר את השפעת השינוי מבחינה חברתית. נערות עוברות ניתוחים פלסטיים בגיל צעיר יותר מנערים בשל ההתפתחות הגופנית הריגשית המהירה יותר שלהן. אני שוקל היטב את הפן הרפואי כמו גם הפסיכולוגי - עד כמה הנער או הנערה בוגרים מבחינה נפשית/רגשית. לעתים אני ממליץ לדחות את הניתוח עצמו ומזמין לביקור חוזר כעבור כמה חודשים. מרבית בני הנוער מעדיפים לעבור את הניתוח בחופשת הקיץ, על-מנת שסימני הניתוח יחלפו עד שובם לספסל הלימודים בתום החופשה.

הורים לוחצים...

מלבד שיקולים הכרוכים בנתונים הפיזיולוגיים של המועמד לניתוח פלסטי, עלי, כרופא מנתח, לשים על כף המאזניים מגוון שיקולים בבואי להכריע את הכף לחיוב או לשלילה. לעיתים, אינני ממליץ על ניתוח פלסטי לפני גיל 16. כל נער ונערה המגיעים למרפאתי במטרה לעבור ניתוח פלסטי זוכים למירב תשומת הלב, המידע והייעוץ הנרחב, על-מנת להבטיח את סיכויי ההצלחה המירביים של הניתוח. לעיתים, ובמידת הצורך, אני שולח הביתה הרבה פציינטים המגיעים מלאי תקוות ומשיב פניהם ריקם. בני נוער שבריריים יותר מבחינה רגשית ופיזית מאשר אנשים בוגרים, ואינם רואים את העתיד בצורה מציאותית דיה. לחלקם ציפיות לא מציאותיות מתוצאות הניתוח האפשריות, והם מקווים להיראות בדיוק כמו כוכב טלוויזיה כזה או אחר, אחרים מגיעים כדי לעבור ניתוח כתגובה ללחץ חיצוני המופעל עליהם ולא מתוך רצון אמיתי שלהם ויכולת נפשית וריגשית לעמוד בכך באמת. לא, לא לחץ המופעל על-ידי חברים לכיתה הקובעים את מעמדם בסולם הפופולריות החברתית בהתאם למראה החיצוני, אלא מתוך לחץ המופעל עליהם דווקא על-ידי ההורים. יש הורים המעידים כי הניתוח היה אחד הדברים החשובים שאיפשרו לילדיהם. הם הפכו למרוצים יותר מעצמם ולמאושרים יותר. בקרב בני נוער בארה"ב, כשליש מבני הנוער המועמדים לניתוח פלסטי, מגיעים בעקבות "פגם" במראה החיצוני שההורים מוצאים לנכון לרצות לשנות אותו בבנם או ביתם, על אף שהדור הצעיר איננו מוטרד מהם כלל. ולא היה יוזם שינוי בוודאי שלא ניתוח בגין כך. לעתים, אני מזהה הורה שלמעשה פוגע באורח החיים התקין של בנו או ביתו, בשל הצורך האישי שלו, לממש חלום שאולי הוא עצמו לא היה בעל נתונים מתאימים כדי לממש בצעירותו, או שלא מימש מסיבות אחרות, או הורה המנסה באמצעות ניתוח פלסטי שהוא מוכן לממן לבנו או ביתו לשפר את המעמד החברתי להיות מקובל יותר. אולם, יש לזכור כי ניתוח פלסטי בבני נוער, איננו במה למימוש פנטזיות של הורים.

"אמא הגדילה את החזה שלה, עכשיו גם אני רוצה"

דוקטור דאריק אנטל, מנתח פלסטי רב מוניטין מניו-יורק רואה עליה במספר הנערות המבקשות להגדיל את החזה שלהן, הגם שטרם סיים את התפתחתו הטבעית, כתופעת לוואי של שכיחות הניתוחים הפלסטיים בקרב ההורים, בעיקר האימהות. נערה הרואה בביתה מודל לחיקוי של אם המרבה לעסוק בחיצוניות שלה, נתמכת גם בתקשורת העושה מלאכתה נאמנה בחשיפת הציבור לאפשרויות הקיימות בתוכניות "טוק שואו" ובכתבות מגאזין. כאשר טיפולים אסתטיים מדוברים בתקשורת במינון כה גבוה, בחשיפת כוכבי טלווייזיה ואלילי נוער, פרסום נתוני גודל השתלים של דוגמניות העוברות הגדלת חזה, עיסוק מוגזם בנורמות יופי עכשווי, החובה להיצמד אליהם והמחיר החברתי העלול להיות משולם על-ידי מי שאיננו נכלל במעגלים האלה, מה הפלא ששטיפת המוח עובדת בעוצמה רבה בכיוון אחד: קביעת תור אצל המנתח הפלסטי, בדרך להיכנס לחבורת ה"מקובלים".

הורים גרושים - מקדם לצורך בשינוי חיצוני אצל המתבגר

בגיל ההתבגרות בני נוער עסוקים מאוד בשאלת הזהות העצמית שלהם. דגש רב ניתן למה אחרים חושבים עליך, למעמד החברתי ולרמת המקובלות בכיתה ובחברת בני נוער אחרים, המעמד בקרב המורים הידועים כמי שמגיבים מאוד למראה חיצוני מצודד, גירושים של ההורים ומעמד כלכלי משתנה עלולים להשפיע לרעה על ה"אני" של בני נוער. אחד הפתרונות, הוא שינוי הכרוך במראה חיצוני. אם ההורים מתגרשים, למשל, הם הרבה מאוד פעמים חשים בנחיתות מסוימת, בושה במצב, ואם נילווה לכך שינוי אפשרי מאוד במצב הכלכלי, זה מוביל לעתים לעיסוק יתר במראה החיצוני, למציאת דופי, ולניסיון מירבי להתבלט מחדש באמצעות שינוי חיצוני, הגם שאינו נחוץ תמיד, אם בכלל. ובכל זאת, יש גם בני נוער שחושבים עוד מעד אחד קדימה: "לעיתים", מספר נער אמריקני בן 18, "כאשר אנו נפגשים בארוחת ערב חברתית אנו משחקים ב-"מה היית עושה"? - על החלומות שלנו אילו היה לנו כסף כדי לממשם". ואילו נערה אחרת אומרת: התבגרתי כדי להבין שיש דברים יותר חשובים מהאף שלי או האם זה באמת מפריע לי כדי יש שאעשה ניתוח. התשובה וההחלטה תלויים בעיקר בסגנון החיים והאפשרויות העתידיות לקריירה".

בחירת פציינטים

המנתח הפלסטי הוא מעין מטפל בתחום הנפש אך עם איזמל מנתחים בידו ולכן יש המכנים את הכירורגיה הפלסטית כפסיכיאטריה עם סכין. בתקופות קדמוניות, רופאי אליל היו אלה האמונים על חקיקת קעקועים בגוף האדם, פירסינג, ועיצוב איברים כמו אף, אוזניים ועוד על-פי הסטנדרטים שהיו מקובלים בשבטים הפרימיטיביים. נורמות היופי החילוני מבוססות על הגישות המסורתיות, בהבדל משמעותי אחד - שכיום יש חופש בחירה עצמאי לפציינט לעומת ההחלטה שנקבעה עברו בעבר על-ידי הרופא האליל בעל הסמכות. חווית הניתוח עצמו והשינוי החיצוני, גם אם הוא איננו משמעותי מאוד, גורמים לאפקט פסיכולוגי ברור. לבני נוער המבקשים לעשות ניתוח פלסטי יש מוטיבציה שונה ושיקולים מנחים שונים מאשר בקרב מבוגרים. בדרך כלל הם בוחרים בעיצוב אף, הצמדת אוזניים והגדלת חזה.וגם טיפול באקנה ובצלקות עור, הקטנת חזה וגניקומסטיה. בני נוער זקוקים להתחשבות מיוחדת במינה בעת תהליך ההתאמה לניתוח פלסטי. הגוף המתפתח, התקשורת על סוגיה היוצרת אידיאליזציה של הגוף האנושי, דימוי עצמי וקבלה עצמית - כל אלה משפיעים על האיזון בין הבנת העניין, מתח ולחץ נפשי. לחץ חברתי עלול להיות חזק ובעל עוצמה והשפעה. חשוב להבין מה הפציינט הצעיר רוצה באמת, לקלוט ברגישות את המירקם העדין של יחסי הורים-ילדים ואת התרומה המיטבית של המנתח הפלסטי. אני מבחין בין נערה בת 15-16 שאומרת - יש לי אף גדול ואני לא אוהבת אותו או נערה בת 17 שאומרת - יש לי חזה שטוח ואני רוצה פרופורציות יותר טובות. לבין תגובות הנובעות מלחץ חברתי או מצד ההורים הבולט בחוסר החלטיות והעדר תובנות פנימיות מעמיקות של הנערה. מאידך, יש לבדוק אם האם למשל אינה מאשרת ניתוח וההוצאה הכספית הכרוכה בו כדי לרצות את הבת גם אם היא לא לגמרי שלמה עם הצעד הזה. מנתח פלסטי הבוחן את התאמת הפציינט הצעיר לניתוח צריך להביא בחשבון קשת רחבה של שיקולים ומגוון בעיות אפשריות שיש לשלול. ראשית, הוא זקוק לכמעט "חוש שישי" כדי לאבחן נכונה את קיומה של מוטיבציה בכלל ואת מידתה האמיתית אצל המתבגר. במפגש עם המתבגר אני בוחן מספר רב של נתונים: העיסוק בדימוי הגוף, הלחץ החברתי של שכבת בני אותו גיל, ההורים, המורים, האם יש עיסוק אובססיבי במראה, בושה בחלקי גוף כאלה ואחרים ובגוף בכלל, עמידה ממושכת מול המראה, השוואה לדמויות ולמושגים בעול האסתטי שאינם מחמיאים ("אני נראית כמו פילה"), השוואה לבני משפחה - "יש לי אף מכוער כמו לאבא שלי", "אני לא מספיק נשית", ועד לעיסוק כפייתי וטקסי בהשוואה כפייתית של מראה בקרב חברות בנות אותו גיל, ועוד. בחינת המראה החיצוני מעידה על אישיותו, האם היא או הוא מטופחים או מוקפדים או שמא מרושלים, מהו הסגנון האישי, מהי רמת הירידה לפרטים, להקשיב לגווני הקול - מונוטוני או משתנה, למבט הישיר או הכובש עיניים בקרקע, להבין את תפיסת העולם הכללית לגבי החיים, מקומו בהם, מצב הרוח הכללי שלו. מומלץ לאפשר לפציינט לדבר מיוזמתו, להקשיב, לא לשאול שאלות מכוונות יתר על המידה או כאלה העשויות לזכות למענה של "כן ו"לא". להבחין בקשר עין, טיפוף באצבעות הרגליים והידיים, נטייה לרגזנות מהירה, וכיוצא בזה. אין למהר לקבל החלטה. יש לבדוק בזהירות - איזה חלק של הגוף מעורב כאן, בגוף שעדיין נמצא בשלבי צמיחה והתפתחות - בשלבים שונים של התהליך, מידת הבעיה, עוצמתה והשפעתה על המצב הנפשי של המבגר ועל חיי היומיום שלו בבית בחיק המשפחה, בבית הספר - מול המורים ומול החברים, לאבחן את רמת החיברות בפועל ביחס לגיל הביולוגי, רמת בגרות ריגשית, ציפיות מציאותיות, וכ"כ כי המתבגר אכן תופס/קולט בעצמו את הבעיה ואיננו מושפע מלחץ חיצוני של חברים והורים. חלק מהמתבגרים מבינים שמשהו "לא בסדר" אצלם, אך לא מזהים את מהות הבעיה. אחרים מבינים אך לא יודעים כיצד לגשת להוריהם. במקרים אחרים ,משהו מפריע להורים שהם בעלי החזקה החוקית והאחריות לקבלת החלטות עבור ילדיהם. לעיתים, מומלץ להורים להציע לילדיהם על ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מקצועי. האיגוד האמריקני לכירורגיה פלסטית - ASPS קבע כי ניתוח פלסטי לבני נוער מתאים כאשר מתקיימים התנאים הבאים: המתבגר הוא שיוזם את הבקשה לניתוח פלסטי בשאיפה אישית שלו המתוארת והמוצהרת על ידו וחוזרת על עצמה כעבור תקופה מאז הפעם הראשונה. למתבגר ציפיות מציאותיות מתוצאות הניתוח - המתבגר צריך להבין את התועלות ואת הגבולות של יכולות הכירורגיה הפלסטית, להימנע מציפיות לא ריאליות באשר לציפיות מתוצאות הניתוח. המתבגר בעל בגרות ריגשית מספקת - כדי לקבל את אי הנוחות הזמנית הנובעת מהניתוח. על בני נוער הנוטים למצבי רוח ,צורכים סמים או אלכוהול, או נמצאים בטיפול נפשי, להימנע מניתוחים פלסטיים במהלך תקופה זו. בישראל, התופעה מתרחבת. חשוב כי בני נוער והורים יטלו חלק פעיל יותר בהבנת הנושא לעומקו על כל משמעויותיו. אולם, כמנתח פלסטי, אני סבור כי עיקר כובד המשקל חל עלי - כמי שרואה את התמונה בשלמותה, מנקודת מבט רב-מימדית, חיצונית ואובייקטיבית. ניתוח פלסטי בנער או נערה מתבגרים עשוי להיות בעל תוצאה חיובית ומשמעותית ולחולל נפלאות בחייהם, לשפר את הביטחון העצמי, הדימוי העצמי בכלל ודימוי הגוף בפרט, להגביר את מידת שביעות הרצון העצמית, ולהוות צעד משמעותי חיובי. מה שחשוב לזכור, שיש לבחון בקפידה ובזהירות כל ומעמד לניתוח בפני עצמו, ולעשות שימוש מיטבי ומירבי בכושר השיפוט ושיקול הדעת המקצועי שלנו, כרופאים מנתחים, לטובת הפציינט הצעיר המבקש לעשות צעד כה משמעותי. "לא ,לא בשלב זה", היא עדיין תשובה המועדפת בעיני במקרים רבים, כאשר בן עשרה נבוך יושב מולך, ולרוב, עולם החוויות הרגשיות שלו טרם מעוצב מכדי שיוכל להוכיח התאמה ריגשית ונפשית לשינוי שהוא מבקש, ומה מצפה לו ב"בוקר שאחרי".