הכל על טחורים

מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שלשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי". חשוב לציין, כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות כלכלה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה של לפחות 8-10 כוסות ליום. ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם מצריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתייה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מדי. כמו-כן מומלץ להימנע מישיבה ממושכת וממאמץ יתר בשירותים. אם היציאה אינה מתרחשת בזמן סביר, מומלץ לשוב שנית מאוחר יותר. טיפול באמצעות נרות, משחות מקומיות ואמבטיות ישיבה במים פושרים מספר פעמים ביום מקל על התסמינים. קשירת טחורים משמשת לטיפול בטחורים פנימיים גדולים. זוהי פעולה יעילה עם סיכון נמוך שיכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובדרך-כלל אינו כואב מאוד משום שבאזור הקשירה יש מעט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי, ובעזרתה חוסמים את אספקת הדם. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בדרך-כלל תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לעיתים לתחושת אי-נעימות, לדמם קל וכאב קל בימים הראשונים. צריבה באמצעות קרן לייזר גורמת לכוויה בחלקו הפנימי של הטחור, הגורמת לכיווץ כלי-הדם של הטחור ויוצרת צלקת המכווצת את הטחור. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על-ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. הניתוח להסרת הטחורים "המסורתי" נעשה בהרדמה ואשפוז יום. יש תקופת החלמה בבית, שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה. התקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאוד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. בשנים האחרונות פותחה טכניקה חדישה של ניתוח באמצעות מכשיר סיכות, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. ניתוח זה אינו מתאים לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, שיעור הכאב לאחר הניתוח קטן והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. בעת לאחר טיפול בטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילותו.

חלק מהתופעות המאפיינות את הטחורים יכולות להופיע גם במחלות אחרות של מערכת העיכול ולכן בכדי להגיע לאבחנה נכונה, ולהתאים טיפול שיכול להקל את הסבל ולשפר את איכות החיים חשוב להתייעץ עם רופא מומחה בתחום.

טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אדם 3 קבוצות של טחורים. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים הנמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור, וטחורים פנימיים הנמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. הסבל מטחורים מתבטא בדימום, כאבים, אי נוחות ולעיתים התבלטות שלהם דרך פי הטבעת. קרוב לודאי שיותר ממחצית האוכלוסיה תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים אחרי גיל 30, למרות שגם אנשים צעירים יותר יכולים לסבול מטחורים. פעמים רבות, הפניה לבקשת עזרה רפואית נעשית זמן רב לאחר הופעת התלונות.

אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להיווצרותם: הגורם המשמעותי ביותר הוא מאמץ ממושך בזמן יציאות ו/או ישיבה ממושכת בשירותים ולאורך תקופה ארוכה. גורמים נוספים הינם גיל, עצירות או שלשול כרוני, הריון, פעולת מעיים שנגרמת על-ידי שימוש ממושך במשלשלים וחוקנים ומאמץ גופני ממושך, הכולל נשיאת משאות כבדים והרמת משקולות בקביעות. מלאות של ורידי הטחורים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הוורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הטחורים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך התעלה האנאלית, היוצר בלט של הטחורים.

דימום קל תוך כדי יציאה המתבטא בעת ניגוב, או דימום חמור יותר הנראה באסלה. נדיר שדמם כזה ילווה בחולשה, סחרחורות ויגיע לכמות המסכנת חיים. בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה. תסמינים נוספים הינם רגישות, כאב, גירוי וגרד באזור פי הטבעת.