כצפוי החלה מתקפת הנגד המתואמת של נשיאת בית המשפט העליון שמטרתה להדוף את הרפורמות המתוכנות על-ידי שר המשפטים. שוב ושוב אנו שומעים באופן מתואם משופטי העליון [(בדימ.)] ותומכיהם, לרבות דן מרידור הבלתי נמנע, את הטענות לפיהן שר המשפטים מבקש "להרוס" את מערכת המשפט ולהחדיר במערכת ההרמונית המופלאה הזו ריב ומדון. הציבור המשתומם רואה את הברקים ושומע את הקולות וברור לכל כי מנוי וגמור עם נשיאת בית המשפט העליון לצאת למאבק ציבורי עד חורמה נגד שר המשפטים.
ככל הנראה איחרנו למרבה הצער את המועד והמאבק צפוי להיות מאבק ציבורי תקשורתי נרחב ולוהט בו שום צד לא יברור יותר מידי במילותיו [בוודאי שלא נצפה לכך מהשופט חשין]. מעמד מערכת המשפט לא יצא מחוזק מקטטה זו-להיפך! בטרם יתלקח מאבק זה יש להבהיר לציבור הנבוך על מה המאבק, מהן נקודות המחלוקת במאבק ומהם טיעוני הבעד והנגד.
על-מנת להבין את המאבק הנטוש כיום יש לחזור לחוק בתי המשפט ולעיין במספר סעיפי יסוד בחוק בתי המשפט הקובע דרכי המינוי של שופטים ונשיאי בתי המשפט.
סעיף 9א המתייחס למינוי נשיאי בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום קובע: "נשיאים וסגני-נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט שלום יתמנו בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, איש איש מקרב השופטים של בתי המשפט שבדרגה הנידונה".
סעיף 10 דן במינוי שופטים בפועל וכאן קובע החוק:
(א) שר המשפטים רשאי למנות, לכהונה בפועל, בהסכמת המועמד ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון -
(1) שופט בית המשפט העליון - לנשיא או לשופט בית משפט מחוזי;
(2) שופט בית משפט מחוזי - לשופט בית המשפט העליון, לנשיא בית משפט מחוזי, לנשיא בית משפט שלום או לשופט בית משפט שלום; (3) שופט בית משפט שלום - לשופט בית משפט מחוזי או לנשיא בית משפט שלום;
(4) שופט תעבורה - לשופט בית משפט שלום.
למיטב ידיעתי לא בא השר פרידמן לשנות דבר בהוראות החוק. אומנם נשיאי בית המשפט העליון מאז ומעולם פרשו את החוק באופן שהם הסבירו לשר המשפטים לאיזה מועמד לכהונת נשיא בית משפט ולכהונת שופט בפועל הם יסכימו ושר המשפטים נתן תוקף של מינוי להסכמתם. כך השיגו נשיאי בתי המשפט העליון בעבר שליטה מוחלטת במערכת המשפט וניתן להבין מדוע נשיאת בית המשפט העליון מתקוממת על כל ניסיון לפגוע ב"מסורת" זו.
כמו כן על-מנת להבטיח כי לעולם לא יקודם לבית המשפט העליון מתוך מערכת המשפט מי שאינו מקובל על נשיא העליון, התגבש "נוהג" ["מסורת" היא דבר חשוב] לפיו תנאי לבחירת מועמד מבית המשפט המחוזי לכהונה בעליון הוא ריצוי תקופה של כהונה כשופט בפועל במשך שנה לפחות. לשווא תחפשו תנאי זה בחוק. הוא לא קיים! הוא אבסורדי מיסודו! [איש מהמועמדים מחוץ למערכת בתי המשפט לא נדרש לכך מעולם לכהונה בפועל, למרות שהם בד"כ לא עסקו בכלל בשיפוט קודם למינוי]. תנאי זה הוא בלתי צודק כלפי שופטים מעולים מבתי המשפט המחוזיים שיכלו בנקל להיחשב כמועמדים ראויים ביותר לבית המשפט העליון, אלמלא נחסמה מראש דרכם לכהונה על-ידי נשיא העליון, שלא הסכים למנותם לכהונת שופטים בפועל בבית המשפט העליון- אכן מלכוד 22 מושלם.
כעת מבקש שר המשפטים לתקן את המעוות. לצורך מינוי נשיאים לבתי המשפט תורכב ועדת איתור שתבחן את המועמדים הראויים ותמליץ על כמה ושוב לא תהיה זו החלטה שרירותית של נשיא בית המשפט העליון. כך גם יוכלו שופטים מחוזיים מעולים להגיש מועמדות לכהן בבית המשפט העליון, גם אם לא כיהנו בו כשופטים בפועל, אך הם וניסיונם כשופטים מוכרים למערכת עשרות שנים.
נא הסבירו לי קוראים יקרים, כיצד הצעות אלו או דומות להן פוגעות במערכת המשפט? מה לא הגיוני בהצעות אלו? מה פסול בהן? כיצד הן מחדירות אווירת מדון למערכת המשפט? האם תנאי שמערכת המשפט תתפקד ב"הרמוניה" הוא שליטה מוחלטת של נשיא בית המשפט העליון בכל מערכת המינויים?
אין לי ספק שלו היה נערך משאל חשאי בקרב שופטי ישראל הם היו מביעים תמיכה מוחלטת בהצעותיו של השר פרידמן - מה שלא יעזו לעולם לעשות בפומבי עקב חששות לעתידם וקידומם. הנה האתגר שאני מבקש להציג למערכת המשפט - אנא הציגו את הצעות השר פרידמן למשאל בקרב כלל השופטים ונלמד מהם על עמדותיהם בנושא. האם נשיאת בית המשפט העליון נכונה להרים כפפה זו?