בשל היותו של עצב הראייה עצב המשכי של המוח, מדובר בנזק שהוא בלתי הפיך, אם כי בר-טיפול. מטרת הטיפול הניתן היא למנוע או להאט את ההחמרה הנוספת.
גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא לחץ תוך-עיני מוגבר. לעיתים קרובות, ישנה פגיעה בזרימת הדם באזור ראש עצב הראייה. מטרת הטיפול הניתן היא להקטין את הלחץ התוך-עיני, ולנסות להגן תרופתית על חיות העצב.
במידה שהמחלה מתגלה כשהיא עדיין בחיתוליה, הטיפולים הינם טיפולי עיניים בטיפות, ובהמשך - בכדורים. כאשר התרופות אינן מספקות בעצירת ההתקדמות, ישנה אפשרות לטיפולי לייזר (אף שיעילותו מוגבלת) ועד האופציה הניתוחית.
בניתוח אנו יוצרים בעין פתח ניקוז חדש של הנוזל התוך עיני במקום הניקוז שנסתם, וכך הלחץ בעין קטן. עד לפני כ-20 שנה היו התוצאות הניתוחיות נמוכות ורופאים חששו מאוד מניתוחי הגלאוקומה, מכיוון שהפתח שנעשה בניתוח, נוטה להיסתם כתגובה טבעית של הגוף (צלקת).
התרופה המקובלת והשכיחה למניעת ההצטלקות והנמצאת בשימוש מאז ועד היום ובכל העולם, היא ה-5-F/U. תרופה זו והתרופה החליפית- מיטומיצין, מונעות שגשוג של התאים היוצרים את הצלקת, שעלולה היתה לסתום את פתח הניקוז החדש התרופה ניתנת בניתוח או בזריקה בעת המעקב שלאחריו, ובתדירות הנקבעת על-ידי הרופא המטפל. בעיקר הודות לתרופות אלו ההצלחה של ניתוחי גלאוקומה היא כיום מעל ל-90%.
כמו-כן, כבר למעלה מעשור, נעשה שימוש בניתוח חדיש בגלאוקומה, הנקרא ניתוח בשיטת התעלה (tunnel) גישה ניתוחית זו מתקדמת יותר מהניתוח הסטנדרטי, שהיה קיים עשרות בשנים. יתרונם של ניתוחי ה"תעלה" הוא כי הם משחררים בדרך-כלל, לפחות למספר שנים, את המטופל מהצורך להשתמש בתרופות. בנוסף, השיטה מקטינה משמעותית את הסיבוכים לאחר הניתוח לעומת השיטה הישנה. כך, כמובן, משתפרת לאין שיעור איכות חייו של המטופל. ההחלמה מהניתוח היא של ימים בודדים, אך יש צורך במעקב רצוף וצמוד שהוא תנאי להצלחת הניתוח.
קיימות אופציות ניתוחיות נוספות כגון: השתלת צינורית בתוך העין וניתוחים להקטנת מקור הנוזל התוך עיני, אולם מדובר בניתוחים שנעשה בהם שימוש רק במצבי קיצון.