בדק בית או חשבון נפש

בעקבות התבוסה בבחירות, קראו כמה מראשי הליכוד לערוך בדק בית בתנועה. הקריאה באה בעיקר מכיוון סילבן שלום וחבריו השרים שאולצו להיפרד מכיסאותיהם בממשלת שרון, ומטרתה העיקרית - הדחת נתניהו והכתרת סילבן תחתיו. המחשבה, כי החלפת מנהיג שהיה שותף למעילה במשטר הדמוקרטי, בעקרונות מפלגתו ובבוחריה, במנהיג אחר שנכשל באותם הדברים ממש אך במידה קיצונית הרבה יותר, ואף היה שותף מלא לאחריות למפלה בבחירות, תביא להבראת התנועה - ביטאה לא רק חוסר יושר קיצוני, אלא אף טיפשות. המפלה בבחירות היתה מוצדקת לחלוטין, מפלגה שהמירה דרכה בפופוליזם אופורטוניסטי, אין לה זכות קיום. רוב בוחריה נטשו אותה; רבים מאלה שהצביעו עבורה, עשו זאת רק מתוך נאמנות היסטורית ותיקווה שהיא תחזור להיות מפלגת ימין ותתייצב בראש המחנה הלאומי מול קדימה ושאר מפלגות "המזרח התיכון החדש" - אך למרות זאת התבוסה היתה קשה. בכנסת הקודמת רובם המוחלט של נבחרי בליכוד שכחו מחויבותם לדרך ולציבור הבוחרים שהעלו אותם לשלטון, ופעלו אך ורק למען תועלתם האישית והישרדותם הפוליטית. הם המשיכו בכך גם אחרי ששרון הפר התחייבות מפורשת לכבד הכרעת משאל המתפקדים, ושיתפו עמו פעולה בבגידה בשולחיהם ובבוחריהם. נתניהו איכזב כאשר התקפל בפני שרון והצביע בעד "עסקת טננבאום", ובכך איפשר העברתה בממשלה ברוב של 12 נגד 11. הוא איכזב ביתר שאת כאשר יחד עם שרי ליכוד אחרים ושני-שליש מחברי הסיעה בכנסת העניק לשרון התמיכה שאפשרה לו לבצע ההינתקות. השליש הנותר, "המורדים", הסתפקו בסיסמה הנואלת "אוהבים אותך שרון, אנחנו נגד ההינתקות", ולא התייצבו בנחישות לעצירת הבריון הפוליטי, אלא כשהיה כבר מאוחר מדי. מאז ממשיך נתניהו בניסיונות פתטיים "ללכת עם ולהראות בלי". גם כאשר התפטר מהממשלה שבועיים לפני ההינתקות, במקום להתייצב בראש "המורדים" ולעשות ככל שניתן למניעת ביצועה (הוא היחידי שהיה לו סיכוי להצליח בכך), העדיף להיעלם מהארץ - עקב עיסוקים דחופים בחו"ל, לטענתו. במקום לבקש מחילה מחברי הליכוד ומציבור הבוחרים, הוא טוען כי התנגד כל העת להינתקות - ומפגין בכך בוז לתבונת הציבור ולזיכרונו. משנבחר ליו"ר הליכוד, במקום להוקיע דרכו של סילבן שלום, התואם אולמרט יותר מאולמרט עצמו, ולהתוות דרך אחרת - הוא חיבק את סילבן ויישר עמו קו. הלקח הראשי שהיה על הליכוד להסיק מבגידת נבחריו הוא, שמתוך מצוקה אישית או אופורטוניזם עלולים מנהיגיו לבגוד בדרך התנועה - ולכן נחוץ לחוקק חוק שימנע הישנות מעשה הנבלה. על ההנהגה להציג תוכנית ברורה בשאלות החיוניות לעתיד המדינה, ולהתחייב חד-משמעית לפעול למימושה. נתניהו נוקט דרך שונה - כדי לא לעורר התנגדות מכיוון כלשהו, אין הוא מתחייב לדבר. "תוכניתו" אין בה אלא אמירות כלליות, כל גישתו - ניצול האכזבה הקשה של הציבור מניהול המדינה בידי אולמרט ומרעיו. עד כה הסקרים מחמיאים לו, אפשר שגישה זאת תביא להצלחת הליכוד בבחירות הקרובות. האם ההצלחה תתורגם לקידום מטרות הליכוד ודרכו של הציבור הלאומי - או אולי המצב בו ממשלה לאומית לכאורה מבצעת, בהעדר אופוזיציה מימינה, את מדיניות יריביה משמאל, יחזור על עצמו? מתוך ניסיון, על סמך התנהלות נבחרי הליכוד, על סמך תיפקוד נתניהו בעבר ובהווה - יש מקום לדאגה. אין ספק שבפריימריז ביום ג' השבוע ייבחר נתניהו למנהיג ויעמוד בראש הליכוד בבחירות הבאות לכנסת. האם, לאור התנהלותו בעבר ובהווה, הוא ראוי לכך? האם בחירתו תשרת את דרכו של הציבור הלאומי, אותו אמור הליכוד לייצג? ספק רב. לכן עדיף שמתפקדי הליכוד יצביעו בעד אחד משני המועמדים האחרים - ויאותתו בכך לנתניהו, שאין הם שבעי-רצון מניסיונו המתמשך להלך בין הטיפות מבלי להירטב. כדי להיות ראויים לחזור ולעמוד בראש המחנה הלאומי, על נתניהו וחבריו לערוך חשבון נפש, יסודי ונוקב.