צפון ירושלים היהודית-חילונית נחלקת עתה לשני ציבורים: אלה שנושאים תפילה בנוסח חדש כי השכן הנכנס לדירה ממול לא יהיה ערבי. אלה שהולכים לשים פתק בכותל בבקשה כי השכן החדש לא יהיה חרדי. המחלוקת בשאלה איך לקדם פני שכן כזה- חוצה קוטג'ים.
העובדות: בשנה האחרונה קנו ערבים משכונות וכפרי הפריפריה מזרחית לירושלים מספר נכסים בשכונות הצפוניות היהודיות המבוססות של הבירה - הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה.
בשכונת רמת אשכול הסמוכה מתחזקת מאד הנוכחות החרדית הנעה משכונות סנהדריה ושמואל הנביא ויש בה תוספת חן של צלילי "ברוקלין הקטנה" - ריכוז גבוה של שומרי מצוות שעלו מארה"ב.
ברמה מתרבים מאחזי ה"כושר בייגל" - ואילו בגבעה רואים יותר התנחלויות בטעם "חומוס בלאדי". יש עדיין רוב חילוני או לאומי דתי בשכונות, אך די ברכש של דירה אחת ברחוב על-ידי ערבי או חרדי כדי לייצר ריגושים בשיח המרכז המסחרי. נרשמת החלפת מידע נרעשת, על הבקר, במגרשי החניה.
עוד יותר מסעיר: פתיחת כפר הסטודנטים החדש של האוניברסיטה העברית בסמוך מאד לשכונות המגורים בצפון הזרימה לאזור אלפי צעירים. יש ישראלים-יהודים, יש אמריקנים -יהודים ויש גם ישראלים- ערבים שמצאו פתרון הולם לעיקום האף של בעלי דירות מן הסוג שאינו רוצה בהם.
הנוף האנושי בשכונות צמרת הבירה והגבעה הצרפתית הבנויות לתפארת באבן ירושלמית הפך רענן, תוסס ומגוון יותר. צעירות מוסלמיות ברעלה חותכות את הכביש רכובות על ג'יפ. צעירות יהודיות בלי רעלה ועם בטן חשופה מאד עושות את הג'וגינג שלהן צמודות לאמ.פי.
צעירים מכל האמונות מצויידים בלאפ-טופ גולשים ברשת של בית הקפה השכונתי. המרכז שהיה מנומנם מאד מסרב עתה לישון גם בשעות הקטנות של הלילה.
מאז ימי הריקודים אחרי תה של חמש על מרפסת מלון "המלך דוד" בירושלים המנדטורית, לא היה ריכוז של קוקטייל אתני מאתגר ומרתק כזה במתחם אחד בעיר.
אך בעלוני השכונות ובשיחות בעל פה מובעת חרדה ויש המשגרים קריאה מרומזת אך ברורה לא למכור דירות לערבים גם אם יציעו אלפי דולרים יותר על כל דירה שמתפנה. המסר מכוון אל מה שמתואר כמצפון השכונתי - לאומי.
יהודים - אל תמכרו להם. הם קונים ממניעים אידאולוגיים. הם קונים כי הגדר דוחפת אותם פנימה מחשש שיאבדו זכויות. הם קונים כי הם רוצים להישאר בפלשתין כחול לבן ולא בפלשתין הירוקה. זהירות: מה שמתחיל כטיפטוף עלול להפוך לשיטפון. אני רוצה את ירושלים עם רוב יהודי ציוני ובירת ישראל ולא חצויה. אך מה אני חושב על כניסת השכן הערבי החדש שלי? שבואו הוא רגע של אמת לי - ולו. המבחן המכריע של דו קיום. מעבר למילים. מעל לפוליטיקה.
אם אתה זורק אבנים על השכן שמעבר לרחוב והוא זורק אותן עליך - אפשר לחיות בקושי. אם אתה זורק אבנים על זה שבדלת ממול והוא זורק עליך - חיי שניכם אינם חיים. אני מעריך שנלמד לחיות ביחד. הוא מתנחל אצלי. אני מתנחל אצלו. בסופו של היום או שאנחנו תלויים זה לצד זה או שאנחנו תלויים זה בזה.
חכה, תאמר לי השכנה מלמעלה, חכה ותראה מה יקרה לך אם הם יהיו כאן הרוב. אחר כך נשמע ממך זמירות אחרות. השכנה מלמעלה תמיד צודקת. מה אני אשיב לה? א. שלא ירדתי ולא ארד לשפלה וזאת תשובה ירושלמית לרחם הפלשתינית. ב. שאני אתבונן בכל שכן כבן אדם ויהיו צבעו, מוצאו, לאומיותו - אשר יהיו. ג. שאני אמצה כל דרך של שכנות טובה - אם תהיה הדדית. "צומוד", אחרי הכל, היא מילה צמודה לעברית.