האמת כי רק לאבחנה אחת ויחידה זקוקים אנו, בכדי לעמוד על מהותן ומטרתן של הסליחות, הערך שכלפיו ראויים אנו למדוד את מעשינו.
ומקודם צריכים לדעת את מטרת הבריאה, שהיא הדביקות בה' ית', עד שזוכה הנברא להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלוקים זולתך".
ונודע מפי חז"ל כי רצון הבורא הוא להשפיע טוב לנבראים, כי מדרך הטוב להיטיב.
בכדי לזכות ולממש את מטרת הבריאה המוזכרת לעיל, כלומר לקבל את שפע טובו ית', צריכים הנבראים להגיע לדבקות בבורא, עד כדי השתוות הצורה המוחלטת. כמו שכתוב בהלכות דעות להרמב"ם, "מה הוא רחום אף אתה הייה רחום, וכו'".
תכונת ההשפעה של הבורא היא הערך העליון, האמת המוחלטת, המצב השלם, המהווה מדד לכל מעשי האדם. כלפי אמיתה זו דן האדם את עצמו, וקובע את יחסו לתכנות ההשפעה - להבורא ית'.
אולם מה יעשה האדם, בזמן שהוא משוקע באהבה עצמית, לעומת הבורא שכל תכונתו היא נתינה ואהבת בריותיו? במצב הזה הוא נמצא בפירוד מוחלט מן הבורא, כי רצונו נבדל מרצון הבורא.
ובכן הצעד הראשון בדרך אל המצב הרוחני הקרוי "סליחות", הוא "הכרת הרע" מסביר הרב ברוך שלום הלוי אשלג, במאמר "הכנה לסליחות, מהו". האדם מגלה עד כמה הוא שקוע בזוהמת האהבה העצמית, כלפי תכונת ההשפעה של הבורא. בהדרגה הוא מבין, כי כל מחשבותיו ורצונותיו המניעים אותו, נועדו רק כדי להשביע את תאותיו בלבד.
כאשר מגיע האדם לידי מיאוס בכל השונה מתכונת ההשפעה של הבורא, בסוד הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע", זוכה ל"סליחה" פנימית, המאפשרת לו להעפיל למדרגה הבאה בסולם השגת הבורא ית'.
האדם, הוא זה שקובע ומשנה את יחסו כלפי מעשיו. ואילו בהבורא ית' אין שום שינוי יחס כלל, כי הוא ית', ממלא את כל המציאות כולה וכוללה יחד באחדות שלמה.
"סליחות" אינן מבקשות לפתור את האדם מן הדין או מהעונש, לזכותו בברכה או בשגשוג. להיפך! הסליחות הן תהליך פנימי של דין האדם עם עצמו, גילוי וביעור הרע מקרבו.
לו נזכה להגיע לפנימיות המעמד הזה, להיכתב בספר החים...להידבק בחיי החיים.